לראשונה: הגדת מרן ראש הישיבה – "ה’ נסי"

בכל שנה – אותה התלבטות: עם איזו הגדה משלל ההגדות החדשות או הישנות נסב על שלחן ליל הסדר… מהשנה – כבר אין מה להתלבט! עם צאתה לאור של הגדת “ה' נסי”, עם פירושיו הנפלאים והמתוקים של מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א – כולנו מסובים עם הגדת 'ה' נסי'!
 
גולת הכותרת בהגדה, הם ללא ספק דברי הפתיחה המרגשים, בהם מספר מרן על הרקע לחיבור ההגדה, ובאיזה מצב התחברה. אם כל ההקדמות של מרן מרתקות, הרי שהקדמה זו – עלית על כולנה. בפעם הראשונה פורש מרן שליט”א באורח נדיר על פני 11 עמודים את אחד הפרקים הכואבים בחייו, והוא נס הצלתו ממות לחיים בשנת תשל”ד, כאשר חלק מהדברים נערכו מתוך זכרונות שכתב ממש בשעת מעשה לפני כארבעים שנה. מדובר בסיפור מטלטל ומסעיר, הנע בין יאוש לתקוה, כשהתקוה תמיד נאחזת בפסוקים ובדברי חז”ל אותם הוא חי והם חלק ממנו. אפילו בזמן שהובהל באמבולנס לבית החולים והיה במצב קריטי, ראה מול עיניו את דברי חז”ל, כפי שהוא מספר שם “הזרימו לי חמצן לנשימה. והרגשתי אז מאמר רז”ל בויקרא רבה (פרשה ל”ד אות ב'): אפילו בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך – אני משיבה לך”.
 
בסיפור זה יש גילויים נדירים של עוצמות רוח ותעצומות נפש, וזו הזדמנות להצצה נדירה להתמודדות אישית וכנה של גדול הדור ברגעים של משבר. חובה לקרוא ולהתחזק!
 
בין הדברים, הוא מספר על הברכה הפלאית שבירכו הבבא סאלי, שבזכותה ניצל למרות כל תחזיות הרופאים.
 
את המאמר הוא מסיים בשורות המרגשות הבאות: “אמרתי אני בלבי: מה אשיב ליוצרי, ששלח למכתי צרי, והעמידני חי וכמעט בריא? (הוא יגמור בעדי אמן). כי הוא יכאיב ויחבש, ימחץ וימרח דבש! וקבלתי על עצמי בחדש ניסן תשל”ד לחבר בל”נ ספר ה' נסי לרמוז לכמה נסים שאירעו לי… אולם מרוב תלאות, החולפות ובאות, חיברתי את גוף הספר עוד בבית לוינשטיין רעננה (בכתב ספרדי, ופעם בא מנהל המחלקה ד”ר מנדלסון נ”ע עם כמה רופאים והראה להם את כתב-ידי המסודר במחברת, לאמר: תראו איך אנו משקמים את החולים שלנו, אע”פ שלא ידעו לקרוא מאומה). אבל לא איסתייעא מילתא להוציאן לאור הדפוס עד היום שעברו ארבעים שנה, וסימניך שמי השני נסים. נסי מ'. ועל נסיך שבכל יום עמנו תלי”ת”.
 
תוך כדי עלעול בהגדה החדשה, תהיתי לעצמי מה כבר ניתן לחדש בהגדה של פסח אחרי אין-ספור הפירושים שכבר התחברו עליה והפכו בה מכל צד… מה הופתעתי לראות שהחידושים מאוד מקוריים ונראה שלא נגע בהם אדם מעולם.
 
הכל מכירים למשל את הקושיא על ההגדה: מדוע בסיום הקטע “השתא הכא” שנכתב בארמית, פתאום עובר המגיד ללשון הקדש ומסיים “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”, היה לו לומר “לשתא דאתיא…”? נאמרו על כך כמה תירוצים מפולפלים, אולם בהגדה החדשה מציע מרן שליט”א יישוב גאוני בפשטותו: קטע זה הפותח את ההגדה נכתב בארמית כדי שיבינו את הנאמר כל יושבי השלחן, כולל הנשים ועמי הארץ שלא הבינו לשון הקדש, אבל את המשפט “לשנה הבאה בירושלים הבנויה” לא היה צורך לכתוב בארמית, מאחר שהיה רגיל ושגור בפי העם. דוגמא לסוג כתיבה כזה מביא מרן מנוסח הגט שכולו בארמית, ואילו תחילתו בלשון הקדש: בשני בשבת בחודש פלוני בשנה פלונית וכו', ויש בו עוד כמה מלים כגון והרי את מותרת לכל אדם וכו' כדת משה וישראל, שהם בלשון הקדש, מפני שגירותן בלשון. היש חיך מתוק מזה?
 
כך גם פגשנו בתירוץ חדש ומפתיע על התשובה התמוהה לשאלת החכם “אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן”. פירושים אין מספר נאמרו על כך, אך מרן שליט”א בדרכו הפשטנית טוען כי “הנכון מכל הפירושים ע”פ הפשט שילמד עמו הלכות הפסח במשנה במסכת פסחים עד שיגיע למשנה אחרונה שם (פ”י מ”ח) המתחילה: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שהיא הלכה אחרונה שם הנוהגת בזמן הזה לענין שאין אוכלים כלום אחר אפיקומן. וכאילו אמר: אף אתה אמור לו כהלכות הפסח “עד” אין מפטירין וכו'”. פשוט ואמיתי! ומסיים מרן: “ומצוה לפרסם פירוש זה”. (בהמשך הוא מביא שאחר כך מצא כעין זה בריטב”א ע”ש).
 
בנוגע לתשובה לבן הרשע, מבאר מרן שיש אפשרות להפוך גם את ה'בן' הרשע לצדיק על ידי שמראים לו את חכמת התורה וכו'. וכאן הוא משתף את הקוראים בדו-שיח מענין שהתפתח באקראי בינו לבין יהודי חילוני במסדרונות בית החולים, המראה עד כמה המאור שבתורה יכול להחזיר למוטב: “וכן היה מעשה באלול התשנ”ג בביה”ח תל-השומר, בהיותי שם בשבת עם רעייתי נ”ע אחרי נתוח, והיה חילוני אחד בחדר-האוכל בשם פלדמן ששאל אותי שאלות רבות להכעיס וקיבל תשובה על כלן, ושאל לשמי ואמרתי לו מאיר. אמר לי כתוב בגמרא ר”מ רמון מצא וכו', רציתי לזרוק עליך רמון ואתה ניטרלת אותו. ואמר שבילדותו כינו אותו אפיקורוס מפני שרצה לעלות לא”י וכו' ומזה התדרדר לגמרי. וסיים: אלקים שלנו האשכנזים קנוא ונוקם אבל אלקים שלכם חנון ורחום. שאלתי אותו מה זה פלדמן באידיש, וענה: איש שדה. אמרתי לו: זה תואר של עשו הרשע, אבל בתרגומו באידיש “פלדמן” בגימ' צדיק. וכמעט רצה לחזור בתשובה, ולא יכולתי לטפל בו מפני מחלת רעייתי אסתר נ”ע, והפניתי אותו לתנועת ערכים וכיו”ב”.
 
לחובבי החשבונות, היינו מציעים לעיין בדיבור הארוך על פיסקת “בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה”, שם מציג מרן ראש הישיבה חשבון ארוך וגאוני אשר דרכו הוא מסביר את התפתחות מספרם של בני ישראל במשך שנות גלות מצרים – “לסתום פי פורקי עול הטוענים איך נתרבו עם ישראל כל כך במשך רד”ו שנים”.
 
בין השיטין רואים כיצד מרן קיים מצות “והגדת לבנך”, כאשר בכמה חידושים הוא מביא שאלות על ההגדה שנשאל מבנותיו בילדותן. בחלק ההלכות הוא גם מספר שאביו מרן הגאון איש מצליח זצ”ל היה מראה לבניו בילדותם המצות והזרוע והביצה וכו' ושואל אותם על כל אחד כנגד מה. והם עונים: שלש מצות כנגד חכמה, בינה ודעת, זרוע כנגד חסד וכו'. ושמים כל דבר על מקומו בקערת הסדר.
 
ולסיום, כאן המקום להודות למי שעומד מאחורי הקלעים ר' הראל זנזורי הי”ו, שיגע וטרח רבות כדי שהגדה זו תצא לאור עולם, כפי עבודתו בשאר ספרי מרן, בהם הוא משקיע את נפשו ונשמתו. נראה כי הברכה הטובה ביותר שהוא יחפוץ שנברכו: שיזכה להוציא עוד ועוד מספרי מרן בקלות. אז הנה בירכנו.