לקראת שבת

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש – כתב בעל הטורים שיש לאדם ביום השבת שתי “נפש”, ולכן נאמר על השבת “וינפש” שהוא רבוי נפש – נפש כפולה. ובמדרש תנחומא מובא מעשה בטורנסרופוס הרשע שפגש את רבי עקיבא ביום שבת, והיה מתווכח ואומר לו: מדוע אתם שומרים שבת, מה החשיבות של יום שבת יותר משאר ימים? ענה לו רבי עקיבא בשאלה נגדית: מה החשיבות שלך יותר משאר בני אדם? השיבו: הקיסר מינה אותי לשר בעל שלטון, והוא רוצה שיכבדו אותי. אמר לו רבי עקיבא: בדיוק כך מעלת יום השבת. רצה מלך מלכי המלכים שיכבדו את השבת, ונתן לה כעין מלוכה על שאר ימות השבוע, כמו שאומרים בקבלת שבת “בואי כלה שבת מלכתא”. ומובא בגמרא על רבי חנינא שהיה אומר לתלמידיו: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא, כאדם המקבל פני מלך. מוסיפה עוד הגמרא שהשבת כביכול מגיעה ונכנסת לתוך ביתו של כל יהודי שמכבד אותה, כפי שמובא על רבי ינאי שהיה מתעטף ועומד ומכניס את השבת ואומר “בואי כלה בואי כלה”.

והנה כדי לזכות לשפע הגדול של השבת שיש בה ממדת המלכות, ומשפיעה רוב ברכה וטובה, הן בגשמיות והן ברוחניות, צריך כביכול לצאת לקראת השבת ולהכין את עצמו וביתו לקבל את השבת, ואחר כך להכניסה לביתו המוכן והמצוחצח לכבודה של מלכות. אם הוא לא יכין את עצמו וביתו לקבל את השבת ודאי שיחסר מכל הברכה שהשבת נותנת ומשפיעה, כי היא מקור הברכה, מעין עולם הבא, מכיון שיש בה מדת מלכות ה' בלי גבול ותכלית, והכל תלוי בגודל ההכנה. ולכן סדר הדברים קודם “בואו ונצא” לקראת שבת ואח”כ “מתעטף” לכבוד שבת.

רבי איסרליש זצ”ל מקראקא אביו של הרמ”א זצ”ל, היה סוחר גדול, וחנות גדולה למכירת מיני משי היתה בבעלותו. והיה מנהגו שכאשר הגיע חצות היום בערב שבת, מיד סגר את החנות ושב לביתו לעסוק בצרכי שבת. פעם אחת נתקנא בו הס”מ, ובא לנסותו, התלבש בדמות שר גדול ולקח הרבה סחורות יקרות, וערך השוואה על כל אחת מן הסחורות. ועדיין לא מדד כמה אמות יש בכל אחד, ובתוך כך הגיע חצי היום. בא רבי איסרליש לסגור את חנותו כמנהגו, אך השר התחנן בפניו כי ימכור לו את הסחורה, אך רבי איסרליש לא הסכים. אמנם כתוצאה מכך הפסיד כסף רב, אך שכרו היה גדול מן השמים, וכבדוהו עבור זה בבן קדוש, הוא רבנו הרמ”א “מאורן של ישראל”.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן