לעצמו הוא עושה

בפרשתנו, התורה מתייחסת לכאורה ליראת ה' כדבר קטן ולא קשה, כמו שנאמר “ועתה ישראל מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך”. והדבר פלא, שהרי מצינו אצל אברהם אבינו שאחרי הנסיון הגדול של העקדה נאמר לו “עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה”, א”כ מדרגת יראת השמים הינה גבוהה ביותר, וכיצד אפשר לומר “כי אם ליראה”, רק את הדבר הזה ולא יותר?

אלא, מיישב בספר דעת זקנים שכוונת הפסוק “כי אם ליראה” היא על המשך הפסוק: “לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך”, כלומר ה' אינו שואל ממך דבר זה בשבילו, אלא ע”י יראת שמים היהודי מקיים את מצוות ה' ואת חוקותיו בשלמות ובדקדוק, ודבר זה כולו רק לטובתו ולהנאתו, להרבות שכרו גם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, וממילא עבודת יראת שמים קלה יותר לאדם היודע שכל עבדות ה' עם יראת שמים נועדה עבורו.

משל למלך שהיה לו משרת טוב במיוחד. כל עבודה שהיה דורש ממנו, היה עושה בשלמות. לימים, ביקשו המלך לסדר דירה אחת, לנקותה היטב ולרהטה בטוב טעם ברהיטים משובחים. עשה המשרת כרצון אדונו, והעבודה לא היתה קלה כלל. כשנשלמה המלאכה, שאלו המלך כיצד היתה העבודה? ענה לו: את האמת זו היתה עבודה מאמצת, אך שמח אני כי עשיתי רצון אדוני. אמר לו המלך דע לך כי הדירה שהכנת אינה מיועדת, אלא בשבילך! כל מה שעשית וטרחת – עשית לעצמך. היתה כדאית טרחה זו שהרווח כולו שלך. שמחה גדולה הציפה את לבו של המשרת, שלא רק שקיים את רצון מלכו אלא זכה לעצמו בכל טרחתו. כך, כאשר עובד יהודי את ה' ביראת שמים ובשלמות בכל המעשים והמצוות, מזדכך הוא לטובה וברכה, ומכל מצוה ומצוה זוכה לכמה זכויות וישועות, כי הכל ניתן ע”י הקב”ה “לטוב לך”, להיטיב לנו בכל הטובות שהקב”ה חפץ להשפיע על כל אחד מעמו הנבחר.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן