לחם לאכול ובגד ללבוש

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש – שואל החפץ חיים בספרו “תורת הבית” מדוע הדגיש הכתוב: ונתן לי לחם “לאכול” ובגד “ללבוש”, הרי ודאי כשיעקב אבינו מבקש לחם, כוונתו כדי לאכול, ובגד ודאי כדי ללבוש, ולא כדי להניחו לתצוגה בארון הבגדים?

יש מבארים את הדבר כך: ישנו אדם שיש לו כסף לקנות לחם רב, אך אסור לו לאוכלו מפאת סיבה רפואית כלשהי, וכן יש אדם המשופע בכסף וזהב לרכוש בגדים לרוב, אך אינו משתמש בהם כיון שרתוק למיטת חוליו, ולכן מבקש יעקב אבינו בחכמתו כי יזכהו ה' ללחם שיוכל לאכול לשובע נפשו, ובגד שיוכל להשתמש בו. אך הח”ח מבאר כי בקשתו של יעקב מלמדת כי אף שהיה בנו של יצחק אבינו, מעשירי עולם, אשר זבל פרדותיו היה שווה יותר מכספו וזהבו של אבימלך, א”כ היה עליו לבקש אוכל כדרך העשירים, סוס לרכב עליו ולבוש מכובד כיאה למעמדו, ובכל זאת ביקש את ההכרחי בלבד, כי ידוע שאצל העשירים עורכים סעודות ליופי ולפאר, ורק מעט מהאוכל נאכל, וכן בגדים יש לרוב, אך רובם מיותרים, ולכן ביקש יעקב אבינו רק לחם לאכילה ובגד ללבוש ולא להתפאר בו.

מסופר על רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ”ל שהיה אביהם של כל הישיבות באירופה לפני מלחמת העולם השניה. פעם הגיע אליו נציג הג'וינט אשר תמך בישיבות ורצה להנותו ולרכוש לו איזה בגד או דבר נחוץ. שאלו: מה אפשר לקנות לכבוד הרב? אמר לו: אני צריך דבר חשוב. ומהו? נעלי בית לעוזרת העניה אשר מתגוררת עמנו ואי אפשר להשיג כאן במדה שהיא זקוקה לה! ואילו לעצמו לא היה זקוק הרב יותר מלחם ובגד…

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן