לזכות לשני עולמות

ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' – התורה מאריכה בצורך הזהירות מדברים אסורים שנפש האדם מחמדתן. וכיון שיש קושי בהימנעות, הבטיחה התורה “וחי בהם”, מפרש רש”י וחי לעולם הבא, כי בעולם הזה סופו של כל אדם למות. ויש לדקדק שהלא בכל המצוות זוכה לחיי עולם הבא, ומה מיוחד בשמירה זו?

מבאר האור החיים הקדוש כי מי שזוכה להזהר מאיסורים לא רק מיראה אלא בעיקר מאהבת ה' והולך בדרך ה' ברצון ובחפץ לב, זוכה לא רק ברווח בעולם הבא, אלא אף בטובה בעולם הזה, וזה תוספת לגמול הקבוע לו בעולם הנצחי, וזה הרמז בתוספת האות וא”ו “וחי בהם”, שיש לו שכר נוסף על השכר הנעלם.

לפי דרך זו יתבאר הנאמר בפסוק “ונתתי מטר ארצכם בעתו”, הרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואיך זה יזכה למקדמה בעולם הזה? אלא כאן הודיעה התורה מה גודל השכר של המקיים תורה מאהבה, אשר זוכה לטובה אף בעולם הזה, והוא כבר בן העולם הבא. כי הוא ראוי ליהנות מב' עולמות. דומה הדבר למשרת בארמון המלך הזוכה להטבות מיוחדות, יותר מהמשרת את המלך במקום מרוחק.

מסופר על בעל פונדק ירא שמים ושמו רבי רפאל. פרנסתו היתה מצויה בשפע, אך דא עקא שנים רבות חלפו ולא זכה להתברך בפרי בטן. שנה אחת הגיע כומר חדש לעיירה ומחשבה זדונית עלתה בלבו, הוא הודיע לכל הגויים בסביבה שלא יקנו את החמץ של רפאל בערב פסח, ואף איים על מי שיפר זאת כי תחול על ראשו קללת עולם. והנה, ערב פסח הגיע, ורבי רפאל יצא מביתו ותר אחר שכניו בבקשה כי יקנו את חמצו תמורת סכום הגון, אך הכל סירבו, והוא הסיק כי קשרו קשר נגדו. שעת ביעור חמץ הגיעה, ולא יתכן כי יעבור על איסור חמץ. יצא איפוא לרחוב העיר והודיע בקול גדול “כל החמץ שנמצא ברשותי הוא הפקר גמור, וכל אחד יכול לבוא ולקחת כרצונו”. למרות זאת לא הצליחו הגויים לקחת את החמץ כי בדרך נס שני כלבים גדולים שמרו על ביתו. מן השמים ראו את מסירותו, ולמרבה השמחה, בחלוף שנה, נולד לרבי רפאל בן למזל טוב, שהתפרסם בגדלותו ובצדקותו והוא רבי אברהם צבי מציכונוב.