לדעת להעריך

ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה

כתב רש”י: “העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום”. והנה, נדמה לכאורה כי ענין ביזוי הבכורה הינו שולי ביותר ביחס לעברות החמורות שעבר עשיו הרשע כגון: רצח, חילול יוה”כ, בא על נערה מאורסה וכו', אם כן מדוע מעידה התורה על רשעו בזה, ובפרט שהזיק בכך לעצמו בלבד ואף הצטער על כך?

אלא מלמדת אותנו התורה את מעלת ערך המצוות ולימוד התורה. כשאדם אינו מעריך, כמו בענין הבכורה, הוא מאבד כמה ערכים ומגיע לדברים הגרועים ביותר, כי לאדם כזה אין מעצורים וגבולות. אין לו ערך לחיים ולזמן. ולכן הזהירו חז”ל כמה חמור להתקרב לכת ליצנים שאינן מקבלים פני שכינה, כי הם מזלזלים בכל דבר בעל ערך. עשיו הפסיד את הכל כי לא העריך את מעלת החיים ותפקידו בקיום מצוות.

מסופר שנכנס יהודי שבור ורצוץ אל חדרו של הצדיק מהפטה. ''רבי'' התחנן ''עזור לי! בת בוגרת יש לי בביתי ואין לאל ידי להשיאה! ''מהו הסכום הדרוש לך כדי להשיאה?'' שאל הרבי את היהודי הנסער. ''אלף רובל''. באה התשובה. ''וכמה כסף יש לך? התעניין הרבי. ''רובל אחד בלבד' השיב המסכן. הרהר הצדיק ואמר: ''לך לשלום, והעסק הראשון אשר יזדמן לך בדרך, אותו תעשה”. חיש יצא לדרך לשוב אל ביתו, בדרך החליט לנוח בפונדק שעל אם הדרך. נכנס לפונדק וישב לטעום דבר מה. חבורת סוחרים שהסבה על אחד השולחנות, משכה את תשומת לבו. עד מהרה הבחין כי הללו הינם סוחרי יהלומים, המנהלים עתה ביניהם מקח וממכר. את עיניו משכו יהלומים שנחו על שולחנם. מתוך סקרנות קם האיש כדי להתבונן ביהלומים מקרוב. הסוחרים, העסוקים בממכרם, הבחינו בזר המביט בהשתאות ביהלומיהם, “מה לך לוטש עיניים?” פנה אליו אחד מהם, “חפץ אתה לקנות יהלומים?”. המלה “לא” כבר עמדה על קצה לשונו של העני, אך בעוד מועד צצו ועלו בזיכרונו דברי הצדיק שציוהו לעשות את העסק הראשון שיזדמן לו. ועל כן מיהר להשיב: “כן”, “וכמה כסף יש לך?”, שאלו הסוחר. “רובל אחד”, הייתה תשובתו של האיש, תשובה שגררה פרצי צחוק אדירים מפי כל המסובים. “המתן רגע קט”, אמר הסוחר כששככו גלי הצחוק, “יש לי הצעה גם תמורת רובל אחד”. “ומהי?” שאל העני. “את חלקי לעולם הבא!” השיב הסוחר. “מסכים!” לא היסס העני. “אך הבה נערוך שטר מכירה כדת וכדין”. חתמו המוכר והקונה, וכמובן לא נפקדו חתימותיהם של העדים. העני מסר לסוחר את הרובל שלו, ותמורת זאת קבל את כתב המכירה. בזה הרגע נכנסה לפונדק אשתו של סוחר היהלומים, וראתה את בעלה וידידיו מתמוגגים מצחוק. ''מה פשר הצחוק?'' התענינה. ''רואה את את הבטלן ההוא היושב על יד השולחן שבפנה?'' אמר לה בעלה ''זה עתה הוציא הוא את הרובל האחרון שלו על כלום שבכלום!''. ''מה מכרת לו?'' שאלה האשה. ''את חלקי לעולם הבא'' השיב בעלה צוחק בפה מלא, אך בהבחינו בהבעת פניה של אשתו קפא צחוקו. ''החלק הזעום שאולי יכולת לזכות בו בעולם הבא'' התפרצה האשה ''גם אותו מכרת בעבור בצע כסף! ועתה הנך גוי לכל דבר. אינני חפצה להיות אשתו של גוי רצוני להתגרש ממך!''. הסוחר מיהר ליהודי כדי לבטל את המכירה, אך היהודי דחה זאת בפסקנות: ''אשיב לך את השטר המכירה רק אם תעניק לי אלף רובלים!''. חכך הסוחר בדעתו גרד את פדחתו ולבסוף שלף את ארנקו והעניק ליהודי אלף רובלים… לאחר מכן אמר על כך הצדיק מהפטה שכשמכר העשיר את העולם הבא שלו, הוא לא היה שוה אפילו רובל אחד, וכעת כשמעריך את העולם הבא, אין קץ לשווי העולם הבא שלו.