לדעה אחת נתכוונו

ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים (ז. ב)

ביקשו הנשיאים להתנדב ביום אחד את כל קרבנותיהם, ביום א' בניסן, בחנוכת המזבח, אך משה רבנו לא ידע אם לקבל מהם אם לאו, עד שאמר לו הקב”ה, ולא זו בלבד אלא ציווהו שכל נשיא יזכה להקריב ביום המיוחד לו בנפרד, ויחוג אותו היום לכבודו ולכבוד שבטו, ואפילו יום שבת ידחה כדי להקריב את קרבן הנשיאים!

והנה התורה מאריכה בענין קרבן הנשיאים ומפרטת כל קרבן וקרבן בפני עצמו, והרי חז”ל למדונו שאין דבר מיותר וכפול בתורה, א”כ מהי סיבת האריכות בפרשיות אלה. מבאר הרמב”ן שלכל אחד מן הנשיאים עלה במחשבה דבר שונה מחברו, בטעם אחר וכוונה אחרת, והרמב”ן מאריך לפרט את כוונות הקרבנות של הנשיאים כל אחד לפי עניינו, כי אינו דומה כוונת יששכר שהוא בחינה של תורה לכוונת זבולון שהוא בחינה של תומכי התורה, וכן בכל הנשיאים.

וכאן שואל הגאון הרב שך זצ”ל: אם כל נשיא כיוון למחשבה אחרת, כיצד הגיעו בדיוק לאותה כמות של קורבנות, ואותו משקל של קערת כסף וכף זהב, בצורה מדויקת בתכלית, הרי כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, ובפרט בתכונות של שבטים שונים, לכאורה, היה צריך להיות איזה שינוי כל שהוא?

וביאר שהם הגיעו לקרבן אחיד בהיותם מתכוונים לדבר אחד: לעשות רצון ה' ולכבדו! ולכן גם אם כל אחד מגיע מנקודת מבט שונה בתכלית, לבסוף כולם מגיעים לאותה נקודת האמת בדיוק וביחד, וממש באותו רגע עלה במחשבתם להקריב לחנוכת המזבח, ובאותם קרבנות ובמשקל ובמדה מדויקים להפליא. נמשל הדבר לקוים ישרים המתחילים ממקומות מרוחקים, וכולם מגיעים לבסוף לאותה נקודת מוצא. וכדבר הזה מובא בתפלת ר”ה: “ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם”. כל הגויים מאליהם יעשו לאגודה אחת כשיבינו שתכלית הבריאה לעשות רצונך בלבב שלם.

מסופר על הגאון רבי עקיבא איגר זצ”ל שנפגש עם אחד האדמו”רים, ובשיחתם פנה אליו הגאון ואמר לו: אמנם, הנהגותינו שונות, אך בכל זאת כולנו מתכוונים לדבר אחד. בעוה”ז כל צדיק עובד בדרכו שלו, ולא הרי זה כהרי זה. אך לעתיד יתגלה שכל הדרכים אחד הם וכמחול סביב נקודת האמת האמצעית. וזה פשר הענין שמובא בסוף מסכת תענית שעתיד הקב”ה לעשות מחול לצדיקים, וכל צדיק וצדיק אומר “זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו”, שהרי מה הטעם לכך שהצדיקים עומדים במחול, כלומר בעיגול ולא בשורה ישרה? אלא כיון שכל צדיק עובד את ה' בדרכו, אחד בתפלה, השני בתורה, השלישי במוסר וכן הלאה, ולמרות שנראה שדרך אחת סותרת את השניה, ובעולם הזה לא מבינים שגם דרך השני נכונה ומכוונת, מ”מ לעתיד לבוא יקבצו כולם מכל הצדדים, וכל מי שנתכוון לעשות רצון ה' יוכל להצביע ולומר “זה ה' קוינו לו נגילה ושמחה בישועתו”.