לבקש כל יום מחדש

אתם נצבים היום וגו'. כתב רש”י שהתורה כתבה “היום” לרמז: כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם, וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורים מקיימים אתכם ומציבים אתכם לפניו. ע”כ. והדבר צריך ביאור איך במה שהיום מאפיל ומאיר כל פעם מחדש, זה עוזר לייצב ולהעמיד את עם ישראל, למה שלא יהיה אור כל הזמן בלי אופל ובעיות והכל ילך על מי מנוחות?

מבאר בספר “פנינים יקרים” על פי הגמרא במסכת יומא (פ”ז ע”א) שמספרת ששאלו תלמידיו את רשב”י למה המן לא ירד פעם אחת בשנה, וכך לא היו צריכים לחפש אחריו בכל יום? אמר להם: משל למלך שסיפק לבנו את מזונותיו פעם אחת בשנה, וקיבל פני אביו פעם אחת בשנה, וכל השנה לא דיבר עמו, והיה לאביו צער מזה, עמד וסיפק מזונותיו בכל יום, ועל כורחו קיבל פני אביו בכל יום. וכך היה אצל דור המדבר שהיו מוכרחים לכוון לבם לאביהם שבשמים בכל פעם. וזהו שאמר הכתוב “אהיה כטל לישראל”, שבכל יום יורד קצת טל בין בקיץ ובין בחורף בתמידות, ולא כמטר שיורד כולו בזמן אחד לכל השנה.

ולכן נאמר “אתם נצבים היום” – כל יום ויום מבקשים פרנסה וישועה מחדש, ובכך זוכים להיות “נצבים לפני ה' אלוקיכם”, כי זה רצונו של הקב”ה, כאבא אוהב שרוצה לראות ולשמוע את הבן כל יום ויום, וזה מעמיד ומקיים אתכם לפניו כמו היום שמאיר ומאפיל ומאיר, ואדרבא זה שאין לאדם פת בסלו וצריך לבקש כל יום מחדש זה דבר טוב וזה מקיים ומציב את עם ישראל כבנים לפני הקב”ה, ולהיפך אם רואים שיש לאומות העולם הצלחה, ויש להם שפע זה מראה שה' נותן להם ולא רוצה לראות אותם, כמו שנאמר על הנחש, שהקב”ה נתן לו מזונו בכל מקום, ואעפ”כ זו הקללה הכי גדולה, שאין לו מה לבקש מהקב”ה אוכל ופרנסה, כביכול הקב”ה אינו רוצה לשמוע אותו. בזה מבאר האלשיך הק' מ”ש “ויענך וירעיבך ויאכילך את המן”, איזה עינוי היה במן, הרי היה להם מן השמים מזון רוחני שאין כמותו? אלא בדבר הזה שהיו צריכים לבקש כל יום מחדש ולחכות למן, זה היה העינוי, אך באמת זה לגודל חיבתם של ישראל שנקראו בנים שנאמר “בנים אתם לה' אלקיכם”, ורצונו של ה' שנבקש ממנו לקבל פניו כל יום, וכך נזכה לאור פני מלך חיים.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן