כקוף בפני אדם…| שנזכה להתחדש!

שנה חדשה מתקרבת, הריח שלה כבר באוויר, ואני כל כך מתרגש ומחכה לה, רוצה כבר לשטוף את כל האבק מהשנה שעברה, כבר התעייפתי מהשנה הזו, ואני רוצה להתחיל הכל מחדש, רוצה לפתוח את כל מה שנתקע, אני כל כך רוצה כבר להתחדש, להגיע אל הימים המופלאים האלה…
 
אנשים קוראים לימים האלה “הימים הנוראים”, ובטוחים שיש לזה שורשים והצדקה. מה אני אגיד לכם, זה שם נורא, יש אנשים שהשם גורם להם למן הרגשה מאוימת כזאת, והם כבר לא יכולים להנות, לדעתי כל מי שאוהב חידושים, ושינויים וקידמה, לא צריך לפחד מהשם הזה, אבל צריך להבין מאיפה זה בא הפחד הזה…
 
במדרש קהלת רבה (א, ג) מופיע, שמי שמזדקן כמוהו כקוף. למה המדרש מתכוון. אנחנו בטוחים שהוא לא התכוון למראה החיצוני, או לשטויות שאדם שסרה מעליו דעתו יכול לעשות, אדרבא הרי אנחנו מתיחסים לזקן כאל אדם חכם שקנה חכמה, ועכשיו ממרום שנותיו, יש לו כבר ראיה אחרת על החיים, אז למה קוף?
 
האדמו”ר מקוצק שידוע בחריפותו אמר, המהות של קוף היא חיקוי, הוא דומה לבני אדם, הוא מחקה בני אדם, כך גם הזקן דרכו לחקות, את מי מחקה הזקן? את מי? אומר האדמו”ר מקוצק, עד כמה שזה מפתיע, הזקן הזה מחקה את עצמו!! את עצמו הקודם, הוא ממשיך לעשות מה שנהג לעשות קודם לכן!! למרות שעכשיו ממרום שנותיו וחכמתו הוא מבין שזו שטות גמורה.
 
גם קודם הוא היה כועס על כל שטות, אבל לפחות הוא היה טיפש אמיתי שחי באמת באיזה סרט, קודם היה רץ אחר כל תאווה, אבל לפחות קודם היה לו איזה טעם בפה כשאכל את הפופקורן בסרט שלו, אבל הזקן הזה כבר לא טועם כלום, הוא כבר מבין שהכל הבל, ושכעס לא מוביל לשום מקום, אז למה הוא ממשיך בדרכו… למה הוא מחקה את עצמו? למה הוא לא משנה?
 
עליו התביעה למה אתה קוף, למה אתה ממשיך לחקות את מה שעשית, למרות שכבר אין בזה טעם, למרות שברור לך שהמבוי הזה סתום.
 
רובנו, בשלב מסוים בחיים, במודע או שלא במודע, נתקעים בזהות שרכשנו לעצמנו, ומשום כך מפסיקים להתאמץ להשתנות, להתחדש, לחפש חיים עשירים ומלאים יותר, חיים שונים, כן שונים ממה שחווינו עד היום, אנחנו מסתפקים בחיים שהנם חיקוי של מה שהיינו בעבר, השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא: האם הפכתי לחיקוי עלוב של עצמי? והאם אני רוצה סוף סוף בשנה החדשה הזו להתחדש?
 
וזו מהות מצות התשובה, כי אם בנאדם כועס, הרי מבחינתו זה הכי מוצדק, והוא ממש נתון רגשית בתוך המערבולת הזו, איך תשנה אותו? או כשהוא רדוף חלומות של דמיונות ותאוות, איך תעיר אותו?
אבל מצות התשובה היא, שברגע שהתעוררתי מהחלום, אני לא אחזור לישון, וכשסוף סוף הבנתי, אני לא אמשיך כמו קוף, שכשסוף סוף הבנתי שטעיתי במשהו, כשהבזק המחשבה הזו חולף לי בראש, כשעולה ומתנוצץ האור בליבי, שאני לא אתעלם מההבזק הזה, ואדאג לכסות אותו בשטף מחשבות אחרות, שלא נדחיק, נתעלם, נטאטא מתחת לשטיח, ונחיה כמו עוד מיליוני קופי אדם, על פני כוכב הלכת שלנו.
 
אנשים קוראים לימים האלה “ימים נוראים”, רק בגלל שהם כל כך פוחדים משינוי, אפשר אולי להבין את הפחד העמוק והעצום שיש לאנשים משינוי, אבל הימים הנפלאים האלה שקוראים לנו לשינוי, אלו לא ימים נוראים, אלא ימים בריאים של שינוי, זה ימים שאנחנו אמורים להתחדש עם השנה שמתחדשת ולשאול את עצמנו:
 
היום כשהתבגרתי בעוד שנה, והבנתי דברים חדשים כי גדלתי, במה אני עדיין מחזיק וממשיך מתוך חיקוי של עצמי, ממה אני מעוניין להפטר, את מה אני מעוניין להשליך בתשליך, פשוט לנער מעלי, כמה פשוט ככה קל, זה כבר לא טעים, לא נעים, לא מעניין, פשוט פסה, יש דברים חדשים שאני רוצה, יש דברים חדשים שמעניינים אותי, אני מתכווין לנסות אותם.
 
לא משנה אם מוצא האדם מהקוף – העיקר הוא שאנחנו לפחות נרד מהעצים, ונפסיק להיות קופים, חקיינים עלובים של עצמנו הישן, נהיה שוחרי קידמה, חפצי שינוי, אוהבי התחדשות בשמחה, אני אישית כבר כל כך מייחל לשינוי הזה, לאוירה הזו של שנה חדשה – אז תתחדשו!