להכיר בטעויות

כאשר בא אדם לערוך את חשבון נפשו, מתייצב היצר הרע על משמרתו ומנסה להניאו מכך. יודע היצר כי האדם לא יסכים לוותר לגמרי על עריכת חשבון-נפש, לפיכך פועל הוא לטשטש בעיניו את ההכרה בחטאו, הוא יתרץ לו ק”ן תירוצים מדוע מה שעשה אינו באמת נחשב עבירה, ולפעמים אפילו ירחיק לכת, וישכנע אותו שמה שעשה נחשב ל'מצוה'.

במקרים אחרים, הוא יכוון את האדם לחשוב על דברים שוליים שעליו לתקן. הוא ימצא לו איזו חומרא נדחת שאינו מקפיד עליה, בשעה שיש עיקרי דינים שהוא עובר עליהם בשאט נפש. בכך משיג היצר את מטרתו. האדם 'עסוק' בתיקון חטאיו הקטנים, ובינתיים 'נרדם בשמירה' על עברות הרבה יותר חמורות ומשמעותיות.

לפיכך, בבוא האדם לערוך את חשבון נפשו, שומה עליו להכיר תחילה מה חטאו בדיוק, במה הוא טעה עד עכשיו, ומהי חומרת מעשיו. רק אם יגדיר את טעותו, יוכל לתקן את חטאו. שכן אם אינו מבין ויודע על מה עליו לשוב בתשובה, את מה יתקן, ועל מה יתחרט?!

עם כל חשיבותה, ההכרה בחטא אינה מספיקה, יש להוסיף גם הודאה בחטא, דהיינו להתוודות בפה. כאשר מבטאים את החטא במלים, מוציאים את הדיבור מהפה אל החוץ, הדבר נותן משנה תוקף להכרה בחטא. ומודה ועוזב – ירוחם (משלי כח, יג).

גדולתו של דוד המלך התבטאה בכך שהכיר והודה בחטאו. הגמ' ביומא (דף כ”ב ע”ב) אומרת “שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתיים ולא עלתה לו”, כלומר שאול חטא בחטא אחד ועלתה לו – ניטלה ממנו המלוכה, ודוד חטא בשני חטאים ולא עלתה לו, למרות החטאים הללו המשיכה מלכותו ליכון.

ורש”י במקום מבאר שחטאיו של דוד היו הריגת אוריה החתי ומניית עם ישראל, ולמרות זאת לא נלקחה ממנו מלכותו בגין כך. מה ההבדל ביניהם? שאול כשבא אליו שמואל להוכיחו על ענין עמלק, התנצל ואמר: “הקימותי את דבר ה'” (שמואל א', טו, יג), ואילו דוד כשבא אליו נתן הנביא להוכיחו, התוודה מיד והגיב בשתי מלים: “חטאתי לה'” (שמואל ב' יב, יג). מיד ענה לו נתן “גם ה' העביר חטאתך”.