כל עכבה לטובה

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום – צריך להבין מדוע הוסיפה התורה מלת “לכן”, הרי כבר נאמר בהמשך הסיבה “תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל”?
מבאר האור החיים הקדוש, שלמרות שכבר ניתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא ניתנה אלא לאהרן ובניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם, אך פינחס שנולד קודם לא נמשח, ולא בא לכלל כהונה עד מעשה זמרי. ומדוע לא זכה להימשח קודם, וכי בגלל היותו הנכד הראשון עליו להפסיד, ולא לכהן ככל אחיו? אלא ש”כל עכבה לטובה”, רצה הקב”ה שיזכה פינחס בכהונה גדולה בזכות עצמו, בכח מעשה קנאותו לכבוד השי”ת, ובלא זכות ירושת אבות, כמו אהרן הכהן שזכה בזכות עצמו להיות קדוש ה'. והרי אינו דומה מי שמקים מפעל למי שיורשו מאביו, כי המפעל נקרא על שם מי שחידש אותו. כך פינחס חידש ויצר את הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים בזכות מסירות נפשו, וראוי הוא בזכות עצמו לכהונה גדולה בלי צורך לזכות אבות.
בענין “כל עכבה לטובה”, מסופר על האדמו”ר מגור האמרי אמת שאחד מחסידיו היה עשיר מופלג ושאל בעצתו אם לרכוש סחורה בהשקעה כספית ניכרת. הרבי עודדו לעסקה זו, אך בסופו של דבר העסקה כשלה והוא הפסיד את כל כספו. לא היה לחסיד פנים לבוא אל רבו, והיה מאד ממורמר ומאוכזב. בהזדמנות שנפגשו אמר לו הרבי כי יש להאמין במצב כזה ולא להרהר. בלית ברירה, מכר את שאר נכסיו ועלה לארץ ישראל. והנה דבר זה נעשה מעט קודם שעלה הכורת על קהילות אירופה ופולין, והתברר כי דוקא עצתו של הרבי הצילתו, ומחיר רכושו שהלך לאבדון, היה תמורה קטנה מדי לעומת חייו וחיי משפחתו שניצלו. רק אז הבין כי גם דבר שנראה כהפסד מוחלט, יכול להיות הישועה בעצמה, ולעתים זוכה המאמין לראות דוקא מתוך הקושי את האור הגדול.