כי מלאכיו יצוה לך

שופטים ושוטרים תתן לך – הסמיכה התורה פרשה זו לפרשת הרגלים (שנאמרה בסוף הפרשה הקודמת), כדי לרמוז לנו על מעשה המובא בחז”ל שהיו שני אחים באשקלון בעלי עושר ונכסים ובתים טובים, ובסביבתם גרו שכנים גויים רעים, אשר חיכו להזדמנות שהיהודים העשירים הללו יצאו מבתיהם כדי שיוכלו להיכנס לשדוד ולבזוז ככל העולה על רוחם. והנה, הגיע זמן הרגל. התכוננו היהודים לצאת עם המזוודות, והגויים מחכים בקוצר רוח לרגע שכבר יצאו. עזבו היהודים את ביתם ללא חשש, ועם ביטחון בה' עלו לרגל בשמחה ובטוב לבב. עברו ימי הרגל, והיהודים שבו ובידם מתנות לשכניהם. כאשר הודיעום כי זה עתה שבו מירושלים, לא ידעו השכנים הרעים את נפשם, איך זה יכול להיות? התפלאו, הרי לא ראינו אתכם לרגע אחד יוצאים מהבית. הבינו בעלי הבית העשירים ששלח הקב”ה מלאכים בדמותם להיות בביתם ולשמור את כל רכושם, כפי שכתוב בתורה בהבטחה מפורשת “ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך”.

וזאת מרמז הכתוב בפסוק “שופטים ושוטרים תתן לך” – אם תקיים את פרשת הרגלים כתקנה, תזכה לשופטים ושוטרים שישמרו את רכושך ואת כל אשר לך, הקב”ה כבר ידאג לשלוח מלאכים טובים בכל מעשה ומעשה שתעשה, ככתוב “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך”.

מסופר על הבבא סאלי שהיה בנתיבות באחד מימות החורף, והנה הגיע זמן ברכת הלבנה. יצא הקהל יחד עם הצדיק, והנה השמים מלאים עננים, הלבנה כוסתה ולא היה אפילו שמץ מאורה. מיד הרים הצדיק את מקלו, וכאילו הזיז את העננים לכאן ולכאן, והתגלה אורו המלא של הירח. וכך זכו הצדיק ופמלייתו לקיים את ברכת הלבנה בזמנה וכתקנה. אחרי הברכה ראה אותם הצדיק תמהים על המופת והנס, ולפיכך פנה אליהם והסביר להם כי לא בכח נסים ונפלאות עשה זאת, אלא כיון שבצרפת נסע במסירות מרחק של כ-400 ק”מ למקום בו אין עננים כדי לברך את הלבנה, ולא חס על הזמן והממון, מכח זה נתן לו הקב”ה את האפשרות להמשיך ולקיים את מצות הלבנה בעתה ובזמנה.