כיצד נגיע לשביעות רצון

נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום דרשה – כתב רש''י: ים כנרת נפל בחלקו, ובתרגום יונתן מביא בשם חז''ל שזכה לדגי ים כנרת ושפע ברכה מפירותיה של בקעת גינוסר. אם כן, היה צריך להכתב בסדר הפוך: “נפתלי מלא ברכת ה' ושבע רצון”, הרי ממה שזכה לברכה בלי עמל וטורח ע''י דגי ים כנרת ועל ידי בקעת גינוסר שהיו בה פירות שלא נמצאים בכל העולם, מכך היתה לו שביעות רצון?

ברם התורה מלמדת אותנו את מעלת שבט נפתלי שהיה ''שבע רצון'' בכל מצב וענין והיה שמח בחלקו, ולכן זכה להיות “מלא ברכת ה'”. כאשר אדם מיצר כי חסר לו דבר זה או אחר, זו כבר סיבה שאינו יכול לזכות לברכת ה', כי כמה שיתנו לו, עדיין יחשוב כי קיבל מעט. אך אם הוא שבע רצון במה שיש לו ואין לו צער על כמה שחסר, ועל מה שיקבל יודה לקב''ה וישמח בחלקו, זה עצמו הגורם לברכה וטובה כי הוא תמיד מרגיש ''מלא'' ברכת ה'.

הרב שך זצ”ל ביאר פעם את דברי חז''ל שאמרו “יש לו מנה רוצה מאתיים”, שכאשר אדם חושב שיש ''לו'' מנה – דהיינו שהמנה הוא פרטי שלו, הוא כל הזמן יצפה שיהיה לו עוד מנה ועוד מאתיים, כי הוא חושב את עצמו לבעה''ב, שככל שירויח יותר יהיה לו עוד ועוד, לכן אינו מת אלא כשחצי תאוותו בידו. אך אם הוא יודע שהכל פקדון בידו, הוא שמח בחלקו, ואינו מחפש פקדונות נוספים, כי הוא יודע שהכל של הקב''ה – ''כי ממך הכל ומידך נתנו לך''.

מסופר על יהודי שבא למגיד ממזריטש להתאונן על מצבו שחסרים לו כמה וכמה דברים. שמע את דבריו, ואמר לו אשלח אותך לרבי זושא מאניפולי, לך ושאל אותו כיצד אדם יכול ''לברך'' על הרעה כשם שמברך על הטובה? הגיע לעיירה אניפולי, חיפש את ביתו של רבי זושא עד שמצא בית מט ליפול, נכנס וראהו בעניות גדולה. שאלו האורח, כיצד אדם יכול לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? חייך רבי זושא ואמר: אינני יודע, מעולם לא היה לי רע, רק טוב. הבין אותו יהודי את התשובה, כי הכל תלוי במחשבת האדם, אם הוא חושב טוב גם כשאין לו כלום, הוא שמח בחלקו ומברך את הקב''ה, ואם הוא לא חושב טוב, גם אם יהיה לו כל טוב הוא לא יוכל לברך, כי תמיד הוא יראה חסרון. לכן אמר הכתוב בברכת נפתלי שזכה להיות ''שבע רצון'' ומלא ברכת ה'.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן