כח התורה

וישב הים לפנות בוקר לאיתנו וגו' – דרשו חז”ל: לתנאו הראשון, שהתנה עמו הקב”ה במעשה בראשית, שכשיבואו בנ”י ביציאתם ממצרים לים, הוא ייקרע להם. האור החיים הק' מצטט את דברי המדרש ששרו של הים לא רצה לקרוע את הים לפני משה, ואמר לו אתה האדם נבראת ביום ששי ואני נבראתי ביום שלישי, הרי שאני קודם לך, ומדוע שאני יקרע לפניך, עד שאחזו הקב”ה והלך עמו שנא' “מוליך לימין משה”, ונאמר “מימינו אש דת למו” ובכח התורה שעתיד לקבל משה הים נקרע.

והשאלה הנשאלת היא, אם היה תנאי במעשה בראשית שהים יקרע כשיגיעו עם ישראל אליו, מה הויכוח של שרו של הים, הרי זה תנאי מפורש בשעת הבריאה? משול הדבר לאדם שקיבל מאה ש”ח בתנאי שיתן עשרים שקלים מהם לראובן. בא ראובן לקבל את שלו, אך אותו אדם מתווכח אתו אם עליו לתת לו או לא, והרי מה הויכוח, הרי קיבל את הכסף בתנאי שיביא לראובן ממנו. כך גם אצל שרו של הים שהתווכח עם משה, הרי הויכוח מיותר אם היה תנאי מפורש?

אלא, אומר האור החיים הקדוש, שבאמת לא היה כלל תנאי מיוחד עם הים שייקרע לעמ”י בזמן יציאת מצרים, אלא תנאי התנה בורא עולם עם כל מעשה בראשית שיהיו כפופים לכח התורה, ואין להם קיום ברגע שהם עומדים כנגד התורה ולומדיה. לכן פתחה התורה במלה “בראשית”, כי כל מעשה בראשית נעשה ומתקיים בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראים ראשית, וכיון שמטרת הבריאה היא קיום התורה, ממילא התנאי היה שיעמדו בפני המטרה. אלא שבזמן יציאת מצרים, משה רבנו עדיין לא קיבל את התורה, ולכן הקב”ה כביכול הלך עם שר הים והעמיד את הים בכח מי שעתיד לקבל התורה.

בספר “עלינו לשבח” מסופר על החזון איש שבהיותו אברך צעיר התגורר בוילנא. פעם היתה תקופה בה אסרו השלטונות להתהלך ברחובות, אך החזו”א היה צריך להגיע לבית המדרש, ולא התחשב באזהרת הצבא, ולאחר שעמל בסוגיא במסכת עירובין, יצא לרחוב ועבר בין החיילים בדרכו למחוז חפצו. והנה לפלא היה זה כאשר החיילים כאילו לא ראוהו ולא נגעו בו לרעה. כששאלוהו תלמידיו כיצד עבר ברחוב בזמן סכנה, השיב: הרי התורה שלמדתי מגינה ומצילה, ובכוחה להכניע כל יצורי עולם, וזה טבעו של עולם שכל הבריאה כולה משועבדת לתורה ולכן אחרי שלמדתי תורה היתה לי הגנה והחיילים לא הרגישו בי.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן