כח הדמיון

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה עמה ויאכל – שואל האור החיים הקדוש כיצד “ראתה” האשה שהעץ טוב למאכל בלי לטעום את פריו, הרי ישנם דברים הנראים יפים מאד ובתוכם מרים כלענה? ועוד בתחילה ראתה שטוב העץ למאכל ואח”כ תאוה הוא לעיניים, והרי הסדר הפוך, בעקבות ראיית המאכל, מתעוררת תאוה לאוכלו? ועוד יש להבין, מנין ידעה שהעץ נחמד “להשכיל”, הרי עדיין לא לקחה את פריו כלל ועיקר, ואיך תדע על כח השכל שיש בעץ?

רש”י מיישב את הענין בלשון קצרה: “ותרא האשה”, ראתה דבריו של הנחש והנאו לה והאמינתו. עד כאן.. הנחש הראה לה את הדבר נאה יותר ממה שהוא במציאות האמיתית, כי ליצר הרע יש “כח דמיון” עצום. הוא יכול להראות אפילו טעם של מאכל, ומי שאינו יודע מהו דמיון, נכשל וחושב שהוא דבר אמת. באגרת המוסר של רבי ישראל סלנטר מבואר שכל עבודת האדם בעולם הזה הוא להינצל מהדמיון וללכת בדרך השכל. בזה מבאר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ”ל את דברי הגמרא סוכה (נ”ב ע”א): לעתיד לבוא מביא הקב”ה ליצה”ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. מה השינוי הקיצוני הזה? אלא היצר בעצמו הוא דמיון וכלום, אבל לצדיקים שהגיעו למדרגות גבוהות, מדמה להם את עצמו כמו הר, ולרשעים לפי הגובה הרוחני שלהם, הם היו צריכים להתגבר על כחוט השערה.

רבנו האלשיך הקדוש, יושב היה בראש בית הדין בצפת, והנה הגיע פעם לפניו לדין אדם אלים שהטיל את חיתתו על כל סביבתו. רבי משה אלשיך דן את הדין בכובד ראש, לא הניד עפעף למשמע הרתעותיו של אותו גברא אלמא, ופסק את הדין בסכינא חריפא ללא פחד ומורא. התפלאו שאר הדיינים שישבו לצידו הכיצד מסוגל הוא לעמוד בזה?! הבחין האלשיך בפליאתם, והשיב להם בתמיהה: “ממי עלי לפחד יותר, מהקב”ה או מבשר ודם?! הלא רואה אני את השכינה הקדושה נצבת בבית הדין!… נמצא שהאלשיך רתם את כח מחשבתו ודמיונו לעבודת הבורא, וזוהי עבודתנו!

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן