כוחה של פסיעה

במדרש רבה אמרו שבזכות חמש פסיעות שפסע משה ואמר “אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה”, זכה לגלוי שכינה, ובלעדי זה לא היה זוכה לקבל את המינוי להיות גואל ישראל, למרות כל מסירותו וגדלותו עד עתה, ועל אף הנסים שנעשו בלידתו שנתמלא הבית אורה. לנו נדמה כי מה כבר מוסיפות חמש פסיעות לכל המעלות של משה רבנו שמסר את נפשו בעד עם ישראל והיה רועה נאמן כמו שנאמר “ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם”, וכפי שמפרש רש”י שנתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, להרגיש בצער כל אחד ואחד, להרגיש גם במראה עיניים, לראות את סבלו של השני וגם לחוש בלבו, כדי שיוכל לעזור לכל אחד ולנחמו. אם כן, מה סודם של הפסיעות? אלא זה בא ללמדנו שדוקא המעשה הקטן עושה את ההבדל הגדול. לאחר מאמץ גדול לרדוף אחרי גדי קטן שברח מרחק רב, אדם רגיל כבר מתעייף ורוצה לשוב הביתה ולא מעניין אותו דבר קטן או גדול, אך משה רבנו שם עיניו ולבו אולי מן השמים רוצים להראות לו משהו, והוא התאמץ ופסע את אותם פסיעות להתבונן מה רוצים להראותו, וכך זכה שהקב”ה פנה אליו להיות שליח נאמן ולגאול את ישראל.

בספר “הכל לאדון הכל” מסופר על הרב יעקב ישראל הרמן זצ”ל, שבאחת מתקופות השפל של ענף הטכסטיל שבו עסק, הרגיש שיש לו כל הזמן הפסדים והחל לדאוג שמא לא יוכל להמשיך בתמיכות בישיבות ומוסדות תורה. על כן החליט מיד להרים תרומה נכבדה לישיבה בארץ ישראל. ואכן שלח סכום נכבד לישיבת לומז'ה בפ”ת. לימים סיפר ראש ישיבת לומז'ה הרב גורדון שבאותו זמן היה מצב שאי אפשר להחזיק את הישיבה יותר וחשב לסגור את המקום, אך בכל זאת אמר לנסות עוד חודש, ודוקא באותה עת הגיעה התרומה הנכבדה מהרב הרמן בארה”ב, והיא נתנה את הדחיפה להמשיך בהחזקת הישיבה ביתר שאת ויתר עז. הרי שדוקא המצב הקשה של הרב הרמן עוררו להתעלות, ובזכות שהמשיך 'ופסע' עוד חודש, זכה לסייעתא דשמיא בהחזקת התורה בארץ ישראל.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן