והוי מתאבק בעפר רגליהם

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר – הרב בעל הטורים לומד מכך שפתח הפסוק בהדגשת מקום הציווי – “במדבר סיני”, להורות וללמד כי זה המקום המתאים והראוי לקבלת התורה, ולמסור למשה רבנו את מצוות התורה, כי אם אין אדם משים עצמו כמדבר, הוא אינו יכול לידע תורה ומצוות. גם אם הוא לומד הרבה והוא חכם ובעל שכל ישר והגיון בריא, אם לא ינהג בענוה והתבטלות, וירגיש שאין לו כלום כמו “מדבר”, לא יוכל לדעת את אמיתות התורה והמצוות.

והדבר מבואר במסכת אבות בדברי המשנה האומרת: “והוי מתאבק בעפר רגליהם”. בפי' “רוח חיים” מבאר את דברי המשנה ואומר: כששומע דברי תורה מרבו, צריך להזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב, כי כמה פעמים לא מבין דברו וכוונותיו. ואף שיכול לשאול ולדון, יעשה זאת בענוה יתירה, ועי”ז יזכה לשתות בצמא דבריהם, כי כל מה שילמד יותר יהיה צמא יותר, ויתאוה וינעם לו יותר לדעת תורת אלוקיו, כאדם שנמצא במדבר. וכמו שאמר דוד המלך ע”ה “צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים”. דוד המלך ע”ה הרגיש עצמו כאילו הוא נמצא במדבר חם מאד והוא צמא, והדבר המרוה ביותר אלו המים, ואין מים אלא תורה. ואת כל ההרגשה הזאת הוא זכה במעלת ענוותנותו והתבטלותו כמדבר.

בספר “קול יהודה” מסופר על הגאון רבי יהודה צדקה זצ”ל שישב פעם עם גבאי בית כנסת ודיבר על לבם שיחזיקו במקום כולל אברכים, למרות שהיה המקום מעט מאובק וזקוק לתוספת ניקיון. סיפר להם רבי יהודה על ישיבת פורת יוסף אשר אחרי מלחמת תש”ח עברה באופן זמני מהעיר העתיקה לבית כנסת גדול ומרווח של עדת הבוכרים בשם “צופיוף”. בבית הכנסת ההוא היו כל הספסלים מרופדים בשטיחים יקרים כיאה לכבוד בית הכנסת. נכנסו ללמוד ובחלק אחד למדו הבחורים ובחלק השני למדו זקני הישיבה המקובלים.

באחד הימים תוך כדי לימוד, התעורר צורך לאחד הבחורים להוריד ספר מהספריה במקום גבוה, עלה בזהירות על הספסל, ורצה להושיט ידו לקחת את הספר, אך הנה ניגש אליו אחד הגבאים אשר ראהו מרחוק ונזף בו על כי הוא מבזה את השטיחים העשויים לכבוד בית הכנסת. מיד בא מקצה האולם אחד המקובלים הזקנים, פשט את גלימתו והורה לבחור לעלות עליה כדי להוריד את הספר, ואמר לאותו גבאי הרי זו הזכות הגדולה ביותר שבחור ישיבה יעלה על בגדי, שהרי כתוב “והוי מתאבק בעפר רגליהם”. סיפר זאת רבי יהודה צדקה לגבאים והוסיף: זכות גדולה תהיה לכם שיהיה אבק של תורה בבית הכנסת שלכם. ומיד הסכימו בשמחה.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן