ה’ אוחז בידינו

וישבו לאכול לחם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה – כתב רש”י: מדוע פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערבים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע. הבה נתאר לעצמנו את יוסף שנתפס ונמכר לעבד, באיזו הרגשה נסע אתם כאשר הוא מטכס כל העת עצה כיצד לצאת מן המצר ומה לעשות הלאה, וכי יש לו פנאי להריח ריח טוב או לא טוב? ומפליאים יותר דברי רש”י “להודיע מתן שכרן של צדיקים”, וכי זהו שכר הצדיק להתפס בידי סוחרים ישמעאלים שיש להם בשמים שמדיפים ריח טוב, וכי מה זה נותן לו, הרי הוא נמצא בצער, ואפילו יתנו לו כל מעדני עולם לא יהנה?

מבארים בעלי המוסר על פי משל לילד שטייל עם אביו ביער. והנה, באמצע הטיול חמק עבר לראות איזו ציפור המשוררת בצורה מיוחדת ונעלם במעבה היער. חיפש האב בדאגה אחר בנו, קרא אליו ואין שומע. הילד שאבד החל לבכות עד שבחסדי שמים מצאו האב. תפסו וטלטלו בגערה, ובכל זאת נרגע הילד ושמח לראות את אביו למרות שהוא כועס עליו, כי הצער של הגערה היה כאין וכאפס לעומת השמחה שאביו נמצא לידו ומחזיק בידו.

כך יוסף הצדיק, גם במצבים הקשים ביותר כשנתפס ע”י הישמעאלים, הוא חש פתאום נס ושינוי הטבע בכך שהפעם נזדמנו בשמים לסוחרים הערבים, ומה פשר הדבר, אלא שאבא שבשמים נמצא אתי כאן ועכשיו. ידיעה ברורה זו היא ההרגשה הטובה והבטוחה ביותר שיש לצדיקים, גם במצבים קשים, וזו הכוונה “להודיע מתן שכרן של צדיקים”, גם כשיש הסתר פנים, בכל זאת אבינו שבשמים נמצא עמנו. ועל זה אומר דוד המלך ע”ה “שבטך ומשענתך המה ינחמוני” (תהלים כ”ג), גם כשיש שבט של מוסר וצער, בכ”ז רואים את משענתך והמה ינחמוני.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן