התבוננות

שור או כשב או עז כי יוולד – כתבו המפרשים (הובאו בכלי יקר) שכל בעל חיים ביום היוולדו יש עליו את שמו כפי שנקרא בגדלותו שור או כשב, כי אינו מוסיף על שלמותו ועל עצמותו מאומה, הוא נולד מיד עם כל שלמותו, ולכן שור בן יומו קרוי שור ונאמר עליו “כי יוולד”, מיד כשנולד הוא שור מושלם, מה שאין כן האדם כשנולד תינוק הוא אינו עושה כמעט כלום, הוא עדיין אינו רואה ושומע בשלמות, ורק כשגדל הוא נבנה ומקבל כוחות ודעת עד שמגיע למדרגת האדם. והשאלה נשאלת מדוע האדם אינו נברא מיד עם כל כוחותיו לפחות כמו כשב או עז?

מבאר בעל הכלי יקר כי זהו תפקידו של האדם, כמו שהוא בונה את עצמו בגשמיות כך ברוחניות, ולכן בכל עניני הבריאה נאמר “כי טוב”, ודוקא בבריאת האדם שהוא תכלית כל הבריאה, לא נאמר “כי טוב”. ומבואר בדרשות הר”ן כי להיות טוב תלוי באדם, כמאמרם ז”ל: זכה הוא קודם לכולם והוא טוב מכולם והוא מתקן את כל הבריאה, אך בשעת בריאתו עדיין חסר הוא את הטוב הזה, ככתוב “עיר פרא אדם כי יוולד” ושלמותו תלויה במעשיו. וכבר כתב על זה במסילת ישרים (בפרק הזהירות) שיש לאדם עבודה להיזהר במעשיו ובענייניו לבדוק כל מעשה אם הוא טוב או לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון ח”ו, כי אם הולך במהלך הרגלו כעיור באפלה, בודאי יכשל. ואינו דומה לבהמות וחיות שיש להם כח זה בטבעם לשמור עצמם מרגע היוולדם, והם יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם, אבל האדם ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הוא כסומא ההולך על שפת הנהר שסכנתו עצומה ורעתו קרובה מהצלתו.

מסופר על הש”ך שהיה גאון גדול, ונישא לבת סוחר אמיד. ויהי היום ואותו סוחר הוצרך לצאת לנסיעה של כמה ימים. ביקש מחתנו שיעמוד במקומו בבית המסחר. הש”ך שהיה חריף במיוחד הצליח בכמה ימים במסחרו בצורה יוצאת מן הכלל. אולם כשחזר חמיו הודיע לו מפורשות שזו הפעם האחרונה שהוא רואה את בית המסחר, כיון שחש משיכה מיוחדת למסחר, ואם היה נשאר עוד קצת היה נופל בעניני מסחר ומאבד את קביעותו בתורה, והיה מפסיד את הזכות לחבר את חיבורו הנורא על שלוחן ערוך, שאמרו גדולי הדורות על כתיבתו שהיתה בהשבעת קולמוס. ועל ידי שעצר את עצמו שלא להמשיך בעניני מסחר וכספים, זכה שדבריו שנכתבו על הש”ע הם מאבני היסוד בפסיקה ההלכתית.