השפעה לדורות

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל – כתב בעל הטורים: “ויכפר” לשון עתיד הוא, ומדוע לא נאמר “לכפר” בלשון עבר? שעומד ומכפר על ישראל עד סוף כל הדורות. פינחס עושה מעשה של מסירות נפש, אך באיזה זכות יש למעשה זה כח לכפר על כל הדורות בכל המצבים? הרי יש דורות היורדים לדיוטא התחתונה, ובאיזה כח הכפרה פועלת לדורות עולם?

התורה מייחסת את פינחס לאהרן הכהן, ככתוב “פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל”, וכתב רש”י: לפי שהיו השבטים מבזים אותו 'הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל', לפיכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרן. צריך להבין מפני מה מבזים אותו השבטים בגלל סביו, וכי בגלל שסבא שלו היה עובד ע”ז, אסור לו לעשות מעשה טוב? ועוד מה התשובה לביזוי של השבטים, בכך שהכתוב ייחסו אחר אהרן, הרי נשאר עדיין הסבא שעובד ע”ז?

התשובה היא, שהשבטים ביזוהו באומרם שהוא מקנא לה' בגלל ענינים אישיים ואין הקנאה בתכלית השלמות ובתכלית הכשרות, כי הרי סבו היה גם עובד ע”ז, ובודאי נשאר לו מעט מזה, וכל הקנאה היא בגלל אינטרסים וחשבונות אחרים. לכן בא הכתוב וייחסו לאהרן הכהן, שכל כולו היה אוהב שלום ורודף שלום, ואדרבה פנחס קינא לשם ה' בתכלית השלמות, כי הוא מיוחס לאהרן הכהן בדוקא, וכל קנאתו היתה בטוהר המחשבה. וכל מעשה שנעשה בשלמות יש לו כח להשפיע לדורות עולם, לכן זכה במעשהו להיות עומד ומכפר בכל הזמנים.

מסופר על תלמיד חדש שהגיע לישיבת כפר חסידים, וראה שהבחורים נוהגים למלא את ספל המים כל אחד לחברו אחרי שמסיימים לנטול ידיים. אותו בחור התפלא על הדבר, ושאל את המבוגרים שבין בני החבורה, אך הם פשוט התרגלו לכך בלא לראות בזה דבר מיוחד. הבחור, בכל אופן, רצה לדעת מנין הגיע המנהג היפה הזה, וחקר ודרש עד שסיפרו לו תלמידי הישיבה לשעבר, שהיו בשנות הישיבה הראשונות בראשותו של המשפיע הרוחני רבי אליהו לאפיאן, שכך היה מנהגו למלא ספל לתלמיד הבא אחריו. התלמידים, המה ראו כן עשו, והנהגה זו נשתמרה לדורות הבאים, כי כל מעשה אמיתי השפעתו ממשיכה לדורי דורות.