הטהור מטהר

והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר – מדקדק הבן איש חי למה הוצרכה התורה להדגיש הכהן “המטהר”, הרי ודאי במעשיו הוא מטהר את המצורע, די היה לומר “והעמיד הכהן את האיש המטהר” ותו לא, כי הרי כבר כמה פעמים הזכיר הכתוב את הכהן ולא פירש שהוא המטהר?

אלא, מיישב הבן איש חי, שיש לכהן לדעת שאמנם הוא מטהר את המצורע, אך גם הוא בעצמו צריך להיות טהור לגמרי, בכדי שיוכל לטהר, ובלי שהוא יהיה בעצמו טהור ושלם, לא יוכל להשפיע רוח טהרה למיטהר. כי כן נאמר “כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא”. תפקידם של הכהנים משרתי עליון להיות כמו מלאך, שאין לו מחשבות ורצונות אחרים חוץ מלעשות את תפקידו בצורה השלמה והנקיה ביותר. המדרגה הגבוהה של משרת ה', נותנת לו מעלה עליונה שיוכל לפסוק טהרה לאחרים, וכל זאת דוקא אם הוא שלם במדות טובות, והוא טהור.

ונביא על כך מעשה שסיפר הבן איש חי (הובא בספר “נפלאים מעשיך”), על תלמיד חכם שישב ולמד בליל שישי בהתלהבות עד חצי הלילה, ויצא ללכת לביתו. והנה בדרכו שמע באיזה בית שמשחקים קלפים. מיד קינא לכבוד ה', נכנס לבית, והתחיל להוכיחם על זה, איך מבטלים זמנם להבל ולריק במשחק קלפים, ולא הולכים לעסוק בתורה הנותנת חיים לעושיה?! דבריו היוצאים מן הלב נכנסו ללבם, בקשו שיורה להם דרך תשובה, ותיכף נתנו הכסף שהיה שם לחסיד המוכיח כדי לכפר על נפשם, וקיבלו על עצמם לעזוב דרכם הרעה.

אחרי כמה חדשים אותו תלמיד חכם היה דחוק בפרנסה מאד. נזכר במקום ההוא שמשחקים קלפים. אמר בלבו “ודאי האנשים הללו חזרו לסורם הרע, אלך ואוכיחם ויתנו לי כסף כמו בפעם הקודמת…”. הגיע לשם, ואכן שמע מבחוץ שהם משחקים קלפים, שמח על הדבר, נכנס והתחיל לתת בהם מוסר: “איך שוב חזרתם לסורכם, ולא התגברתם על יצרכם?! אלא שהפעם האנשים שהיו שם כעסו עליו וגירשוהו בבושת פנים. כשפניו זועפות, הלך לרבו ושאלו למה בפעם הראשונה נתתי מוסר, וקבלתי כסף. ובאחרונה גירשו אותי. ענהו החכם “הדבר פשוט, בראשונה באת באמת כדי להוכיחם, מתוך קנאת ה', ומתוך רצון להדריכם בדרך ישרה. ולכן נשמעו דבריך ונתנו לך מתנה. אבל בפעם השניה, שבאת בשביל הכסף, ואדרבא שמחת שהם ממשיכים בדרכם הרעה, הפסדת הכל.