הגאון שהשקה צמחים

כאשר עברו בני ישראל ליד גבול בני עשו, ניתן להם ציווי מיוחד מאת ה' “אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם”. מפרש רש”י: תכרו מלשון מקח. ויש להבין מהי המצוה בקניית אוכל ואפילו מים בכסף מלא מיד בני עשו, הרי זה פשוט שיש לשלם עבור מזון? ושאלה נוספת, מדוע היה עליהם לרכוש מזון אם היה להם מן אשר בו כל הטעמים בעולם, ומים היו מהבאר הסגולית. ואם יחפצו במזון אחר ודאי שיקנו מהם ולא יגנבו, שהרי הזהירם “לא תתגרו בם” ואוכל בחנם לא יתנו להם, ואם יתנו להם בחנם, מדוע שלא יקחו?

הפסוק הבא מבאר שאלות אלה “כי ה' אלקיך ברכך וגו' לא חסרת דבר”. יש טעם לקנות מזון ומים כדי לא לכפור בטובתו של מקום, יש ענין להיראות כעשירים ולא כעניים מקבצי נדבות. לכן גם אם היו מקבלים בחנם, היתה זו כפיות טובה בקב”ה, ולא סתם חוסר דרך ארץ או אי נעימות, כאילו אין להם די ונצרכים הם למתנות. טמון כאן יסוד גדול שעל האדם להכיר טובה לה' בכל מה שמקבל.

מסופר על רבי ישראל זאב גוסטמן זצ”ל שהיה ראש ישיבה בישיבת “נצח ישראל” ברחביה ירושלים, וכל כולו שוקע היה בלימוד התורה, ובכל זאת היה מקדיש זמן להשקיית הצמחים בגינת ביתו. פעם הביעו תלמידיו את פליאתם, ואז סיפר להם הרב בחרדת קודש כי בצעירותו היה חבר בבית הדין של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ופעם היו מהלכים ביער הסמוך לוילנא ושחים בפסקי הדין שהגיעו לידיהם. לפתע התכופף רבי חיים עוזר והרים מספר פטריות בר וצמחים, והחל מלמד את רבי ישראל פרק בהלכות צמחים, מהי פטריה מורעלת וכיצד נראית פטריה ראויה למאכל. ולא זאת אלא אף החל לקלף את הפטריה ולהפרידה לחלקיה, והראה לו כיצד מכשירים אותה לאכילה. השתומם רבי ישראל והחריש. לאחר מכן שב לדבר בדברי תורה. לאחר כברת דרך, גילה רבי חיים עוזר פתח נסתר של מערה ולמרבה הפלא נכנס לתוכה עם רבי ישראל. הוא השתהה בתוכה זמן רב, והרחיב את הדיבור על גודל המערה, תנאיה וטיבה, והרב גוסטמן משתאה ומחריש. כעבור שנתיים פרצה מלחמת העולם השניה, והרב גוסטמן הצליח בחסדי שמים להימלט ליערות אשר סביב וילנא, ואז נזכר במערה, נכנס אליה והשתכן בה במשך חדשים מספר, כאשר המזון היחיד שהחזיקו בחיים היה פטריות בר וצמחים שהראהו רבו. לזכרון הנס הגדול וההצלה היה מדי פעם בפעם משקה את הצמחים בחצרו כדי להודות לה' על חסדו הגדול.