הארת השבת

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם וגו' וביום השביעי יהיה לכם קודש – דקדקו המפרשים על איזה עשיה מדבר המקרא במלים “לעשות אותם”, הלא אח”כ מסיים “וביום השביעי יהיה לכם קודש” שפירושו שביתה מוחלטת ממלאכה?

בבעל הטורים רמז מדוע סמך פרשת שבת לפרשת קירון פנים של משה רבנו? לומר שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר הימים. ויש להבין הרי קירון פנים של משה נעשה ע”י הקרבה גדולה והכנה עצומה, שהרי היה איש האלוקים? וכבר התבאר במדרש מהיכן זכה משה לקרון עור פנים, שהוא מעין דוגמא של מעלה, וכתב רש”י בפרשה הקודמת, אמרו רבותינו: מן המערה שנתן הקב”ה ידו על פניו, זכה לקירון זה, שנאמר “ושכותי כפי”. והנה כל זה שייך במשה רבנו, אך כיצד יתכן לדמות כל יהודי אפילו בשבת למשה רבנו בענין קירון עור הפנים?

אלא משה רבנו זכה להארת פנים גדולה כל כך ע”י התאמצות להתקרב לקב”ה, וכפי שביקש והפציר “ויאמר הראני נא את כבודך”, ולכן זכה ואומר הפסוק “ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור”. כך גם בשבת, כפי שאדם נותן ומתקרב לקדושת השבת, כך זוכה שהשבת נותנת לו הארה וקדושה בפנימיות וגם בחיצוניות, והכל תלוי במדרגת קדושת השבת שיכול לזכות במקצת מן הקצת של קרון הפנים והארת הנשמה היתרה של שבת. וזה שנאמר אשר צוה ה' “לעשות אותם” להתכונן לשבת ועי”ז לקבל את ברכתה.

מסופר על אחד מתלמידי הרב בן איש חי ששמע את דברי הרב על קדושת השבת ועל הארת השבת. ניגש אליו ושאלו: “הרי אני שומר שבת כהלכתה, ואיני חש את שאמרו חז”ל “שומר שבת מחללו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו והרי הוא כבריה חדשה”, איני מרגיש את קדושת השבת”. בחנו הרב בכל הלכות שבת וידען על בוריין. שאלו: “האם נזהר הינך מלחשוב ולדבר בעניני חול בשבת?”. הודה השואל כי בכך אינו מקפיד, ואז הבטיחו הרב כי אם יתחזק בזה, יזכה בעז”ה לאור פני שבת, כפי שאומר הפסוק “ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג על ה'”.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן