גדר ושפה לפה

ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע – כותב בעל הטורים שהמעיל היה מכפר על לשון הרע, וכשם שכהן גדול מכפר על בני ישראל בעבודתו בבית המקדש, כך גם בגדיו המשמשים לעבודת ה' מכפרים בעצמם, כל בגד לפי עבודתו וצורתו. ובמעיל נרמז “שפה יהיה לפיו”, שאם אדם חטא בלשון הרע, יעשה שפה לפיו בכך שימנע מלשון הרע ויחזור בתשובה ויתכפר לו.

וזוהי כוונת הפסוק: “והיה פי ראשו בתוכו”, לא יוציא את פיו לדבר על אחרים, שלא ידבר אלא רק דברים השייכים לתוכו, דברים הנוגעים לעצמו בלבד, ובכך יעשה שפה לפיו. ועוד שבמעיל יש רמז לקול היוצא מהפה, כיון שיש בו פעמונים ורימונים המשמיעים קול כמו פה, וזו הראיה שיותר מכל דבר, צריך לעשות גדר ושפה לפיו, שלא ידבר הפה דיבורים אסורים ובטלים, ובזה יהיו עיקר הסייגים, הגדרים והקבלות.

וכתב החפץ חיים בספרו “שמירת הלשון”, בענין עשיית המעיל בצבע “תכלת”: נראה שלכך נעשה המעיל בצבע זה, כמו שאמרו חכמינו ז”ל על ציצית שנצטוינו “בפתיל תכלת”, שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. והיינו שעל ידם יזכור האדם שעתיד הוא להתייצב לדין לפני כסא הכבוד. כן הוא גם בזה, כי איתא בתנא דבי אליהו שלשון הרע שהוא מספר, עולה עד כסא הכבוד, שנאמר “שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ”, ועל ידי שהוא לבוש תכלת, יזכור ויתבונן איה דבריו עולים וישמר מזה.

מרן הבית יוסף והאר”י הקדוש היו גדולי עולם באותו דור, ודרו בצפת. וכפי שמסופר זכו בליל שבועות לגילוי שכינה, במדרגה כזו שכמה דורות לא זכו להארה כזו, והיה רצונם לזכות לחזק ציבור שלם ולהתאחד כאחד, כדי שפעולתם תשפיע לדורות. ואכן זכו לכך שעליהם עומד בית ישראל הן בתורת ההלכה ב”שולחן ערוך” שחיבר מרן הבית יוסף, והן במנהג על פי הסוד שייסד האר”י הקדוש. ובאותו דור קיבלו על עצמם, שאם אחד מהחבורה יעורר את חברו על איזה דבר שהוא, ישמור את הדברים בלבו, ולא ישיב ולא יענה תשובה עד אחר שלשה ימים, כדי להתרגל לחשוב טרם שעונים, ולייקר כל מלה ודיבור שהם כסולם מוצב ארצה והדברים עולים לשמי שמים.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן