ברית ידידות

וביום השמיני ימול בשר ערלתו – בספר “דעת זקנים” מבאר בשם הראשונים טעם הדבר שעושים ברית מילה ביום השמיני, על פי משל למלך שבא אוהבו לבקרו. זימן המלך לכבוד האורח את כל אוהביו, וערך לו קבלת פנים מכובדת. כשבא אותו אוהב לאכול, אמר לו המלך עדיין אני ממתין למטרוניתא אחת שאין כמותה בכל העולם, ורוצה אני שתגיע קודם. כך כשנולד בן, אומר הקב”ה אינני רוצה שימולו אותו, עד שיראה את השבת, והיא המטרוניתא שאין כמותה בכל העולם, ובתוך שמונה ימים, יש שבת אחת, לכן ממתינים שמונה ימים למילת הבן.

מכאן רואים מהו גודל מעלת ברית מילה, שהיא חשובה כסעודה שהמלך מלכו של עולם עושה לאוהבו הנכנס לברית עמו. ולפני הברית רוצה להראותו את יקר תפארת גנזיו שהיא חמדה גנוזה בבית אוצרו ושבת שמה, שאין כיופיה בכל העולם. וכל מי שמשתתף בסעודת הברית, זוכה להשתתף בסעודת המלך בעצמו, שבא אוהבו לכרות עמו ברית עולם. ולכן פסק הרמ”א בהלכות מילה (יורה דעה סימן רס”ו סעיף י”ב) שכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים ח”ו. ובתוספות בפסחים מובא בשם המדרש שע”י סעודת מילה, ניצול מדינה של גיהנם, כי סעודה זו היא סעודתו של המלך מלכו של עולם לאוהבו שנכנס בבריתו של אברהם אבינו ע”ה.

מסופר על בנו של הרב מבריסק רבי יצחק זאב, שביום המילה של בנו סיפר למסובים שיש לו חידוש יקר מאביו על ענין ברית מילה, שלא גילה אותו עד לזמן המצוה ממש “כי כל הקורא פסוק בזמנו מביא גאולה לעולם”, וכך היו דבריו: הרי אמרו חז”ל על אברהם אבינו שקיים את כל התורה כולה לפני שנצטוה, נשאלת השאלה מדוע בברית מילה המתין עד שינתן לו צווי מיוחד מאת המלך. השיב הרב: במצות ברית מילה יש פן נוסף לכל המצוות, והוא כריתת ברית בין הרך הנימול מעמ”י לבין הקב”ה. וכפי שידוע, בכל שידוך בין חתן וכלה, גם אם צד אחד מסכים בכל לבו לשידוך, אבל הצד השני עדיין לא מסכים, אי אפשר לשבור את הכוס, וכן בכל כריתת ברית, אי אפשר לעשות דבר, רק בהסכמת שני הצדדים. כך גם בברית מילה, גם אם אברהם אבינו ידע את מעלתה של המצוה, והיה יכול לקיים את המצוה מצד עצמה, אבל אי אפשר לבצע אותה בלי הסכמת הצד של הקב”ה, ולכן המתין אברהם עד שזכה להגיע למדרגה הגבוהה של כריתת ברית לו ולזרעו אחריו לדורות עולם. ובברית זו הקב”ה כביכול הזמין את אברהם אבינו לסעודה, וכך זה ממשיך לדורות עולם. ולכן בברית המילה הקב”ה נותן לכל יהודי ויהודי את התואר הנפלא והנשגב “ידיד”, כי יש כאן ברית ידידות עם הקב”ה, וזהו מטבע ברכת ברית המילה שתקנו לנו חכמינו ז”ל: “אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש. על כן בשכר זאת קל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות זרע קודש שארנו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו”.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן