בלתי לה’ לבדו

לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם – במלה “פסל”, מעיר בעל הטורים, הפ”א עקומה, לומר לך שכל המודה בעבודה זרה ובפסלים, כאילו כופר בכל התורה כולה שניתנה מנשיקות פיהו של הקב”ה. ויש להבין מהי ההדגשה דוקא כאן על התורה שניתנה מנשיקות פיהו, הרי מי שמודה בעבודה זרה, רחוק מהתורה מרחק עצום ובודאי אינו יודע מעלותיה ובאיזו צורה ניתנה? רש”י על הפסוק בשיר השירים “ישקני מנשיקות פיהו” שופך אור על הענין. הוא מבאר שהקב”ה נתן לעם ישראל את התורה ודבר עמם פנים אל פנים, כאדם המנשק את חברו באהבתו אותו. הקב”ה נתן לנו את התורה, מרוב חיבה שחיבב אותנו יותר משבעים אומות, ולא עוד אלא אותה אהבה עודנה קיימת ודברי התורה עדיין ערבים עליהם מכל שעשוע ומשתוקקים לדעת עוד ועוד, ומובטחים מאיתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סודות טעמיה וסתר צפונותיה, ומייחלים שיקיים דברו וזהו “ישקני מנשיקות פיהו”.

לכן אדם שמקיים כמה מצוות אבל יש לו הודאה בעבודה זרה או באיזה כח אחר, אזי למרות שהוא מקיים מצוות, חסרה לו אהבה שלמה לקב”ה ולתורתו, כי עיקר ענין אהבת התורה היא שיש לו אהבה שלמה בלי תערובת דברים אחרים. וכאשר יש לו דברים נוספים שאוהב אותם ומתפעל ממעלתם, אי אפשר לאהוב אהבה שלמה את התורה, וזה כולל כל דבר שאינו שייך לתורה, וכל מחשבה זרה שהוא מחשיב ומאמין באיזה דבר שיכול לפעול בלתי לה' לבדו.

מעשה באחד מתלמידיו של הגאון הגדול רבי מנצור בן שמעון זצוק”ל שזכה ללמוד אצלו בישיבת “פורת יוסף” המעטירה, מתוך מאות ואלפי תלמידיו, שכיום מכהנים כרבנים ומנהיגי הדור. אותו תלמיד באחד מן הימים הגיע לשיעור, והרב הבחין בו שאינו מרוכז בלימודו. אחר השיעור קרא לו הרב ואמר, כנראה אינך יודע את הסיבה שבגללה היום נגרם לך חוסר ריכוז, אבל אגלה לך. היום כאשר רצית לנסוע לישיבה והגעת לתחנת האוטובוס הממוקמת מול כנסיה, הבטת על השתי וערב שמעל הכנסיה. דבר זה הכניס בלבך טומאה במחשבה, עד כדי שנאבד לך כח הריכוז לחשוב בעיון בתורה הקדושה. ולכן מחר היזהר לא להביט רק בדברים שבקדושה, ועל ידי כך תזכה להארת התורה. שכן אי אפשר ללמוד תורה בטהרתה כפי שנתנה לנו בהר סיני מנשיקות פיהו של הקב”ה אם יש בראש דברים אחרים.