בין יראה לאהבה

בפרשתנו מסופר על נח, שחרף כל הנסיונות לא הצליח לשכנע את אף אחד מבני דורו. מנגד, אברהם כן הצליח לקרב אנשים רבים אל האמונה, וכפי שדרשו חז”ל “את הנפש אשר עשו בחרן” – שהיה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. ומה ההבדל ביניהם? מבארים המפרשים כי ההבדל בין נח לאברהם, התבטא בכך שעבודתו של נח נבעה בעיקר מ”יראה”. וכפי שמתרגם התרגום “את האלוקים התהלך נח” – “בדחלתא דה' הליך נח”. אזהרתו לבני דורו הייתה קשורה בפחד מהמבול. לעומת זאת, עבודתו של אברהם, נבעה מתוך “אהבה”, הכרה פנימית עמוקה בגדולת ה', והכרה זו הופצה על-ידו לכל העולם גם כשלא התבקש מאת ה'. וכך זכה להקים עם שלם ולהשפיע על אחרים.

בנוגע להשפעה כזו, מסופר על ה”חפץ חיים”, שהיה נודד למכור את ספריו, וראה פעם באכסניה בוילנא יהודי חסון ומגושם, נכנס, מתיישב ליד השולחן, ופוקד על המשרתת בצורה בלתי הוגנת, שתגיש לו נתח אווז צלוי וכוס משקה חריף. ומיד, בלי ברכה, חטף הוא בתאוותנות את נתח האווז, והכניסו לפיו. ה”חפץ חיים” נדהם “מהמחזה”, ורצה לגשת אל הזולל, כדי להעירו על קלות דעתו. אולם, בעל האכסניה התקרב חרש את אורחו החשוב, כדי למונעו מצעד זה. שכן, חשש הוא מפני שערורייה. אותו יהודי היה חיל ניולאיני לשעבר, עלול הוא לקלל, ואף להרים יד על הצדיק. “אנא, רבי, הנח לו. אמנם יהודי הוא, אך אין אל מי לדבר. כיון שכשהיה בן שבע, נחטף יחד עם ילדים אחרים, קנטוניסטים, ונלקח לסיביר. עד גיל שמונה עשרה גדל שם בין איכרי המקום, ואח”כ עבד בצבא את הצאר ניקולאי במשך עשרים וחמש שנים. במקומות כאלה, האם היה יכול ללמוד משהו יותר טוב? היש פלא שגדל כה מגושם, לאחר שקרוב לארבעים שנה לא היה מצוי בסביבה יהודית, לא למד אות אחת מן התורה, ולא ראה פנים יהודיות? מוטב, רבי, שלא תתחיל עמו. כבודך יקר מדי בעיני” – סיים בעל האכסניה.

חיוך שליו מסביר וחביב הופיע על פניו המאירות של ה”חפץ חיים” ואז אמר: אל תחוש, כבר אדע כיצד לשוחח עמו, והנני מקוה שתצמח מכך טובה. ה”חפץ חיים” ניגש אליו, הושיט לו “שלום עליכם”, ובנעימה לבבית וידידותית פתח: שמעתי עליך, שבתור ילד קטן נחטפת, ויחד עם ילדים אחרים נלקחת לסיביר הרחוקה, גדלת בין גויים, לא זכית ללמוד אפילו אות אחת מן התורה, עברת את הגיהנם בעולם הזה, סיוט, צרות, רדיפות איומות, עינויים נוראים! הרשעים אמרו לא פעם להעבירך על דתך, אלצו אותך לאכול חזיר, נבלות וטריפות, ואף על פי כן נשארת יהודי ולא השתמדת. מאושר הייתי אילו היו לי זכויות כשלך והייתי בן עולם הבא כמוך. דמעות התקשרו בעיניו של האיש. המלים הלבביות והחמות שזרמו מלב טהור ליטפו והחיו את נשמתו. היהודי שוב לא עזב את ה”חפץ חיים” עד שנהפך לבעל תשובה אמיתי וצדיק גמור.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”