בחינם!! לא תיקח?!

בית המקדש שחרב, והגלות הארוכה על כל שלל מרכיביה הנוראים, שואה ואינקוויזיציה, פרעות וטבח, רדיפות ועלילות דם, כל אלה מגיעים בעקבות “שנאת חנם”, והדברים מפורשים באלפי מקומות, ולא נצא מזה עד שתשרור כאן “אהבת חנם” כל זה ברור וידוע, כללים נפלאים עם מילים מפוצצות.
 
ואני כרגיל קשה לי עם מילים מפוצצות ומושגי יסוד מעורפלים, שאני אף פעם לא מבין אותם. כי שנאת חנם נשמע לי כמו איזו מחלת נפש, בן אדם שכועס ולא יודע על מה, ששונא על כלום, מקומו במחלקה סגורה, אני חושב שאני שפוי, מקווה שאתם מסכימים, אני מצידי מאשר לכל קוראי המאמר באשר הם את שפיותם, אז מה פשר ההאשמה הזאת על “שנאת חנם”.
 
לפני שמאשימים אותי ב”שנאת חנם”, אני חייב להבין מה בדיוק כוללים סעיפי האשמה, מה כוללת התרכובת הסודית הזאת לכל פרטיה, מה זה בכלל צמד המילים הזה, ולפני שמטיפים לי מוסר, אני רוצה לדעת מה זה היעד האוטופי החלומי הזה של “אהבת חנם”, מה הוא מכיל, איך מגיעים אליו, ואם אפשר לצרף ג'י פי' אס, כי זה גם ככה מסובך.
 
אז כמובן חפרתי ונברתי והעמקתי, ובתמציתיות רבה אספתי את הכללים למי שרוצה לעבוד בלבד:
 
לפי המקובלים והמדקדקים, שורש המלה “שונא” באה מן המלה “שונה”, השונה מסתיים באות ה' כי הוא רפה יותר, השונא מסתיים באות א' כי הוא קשה יותר, ואם בנאדם לוקח את השוני באופן קשה הוא הופך לשונא, ואם הוא ממש רציני זה הופך ל-ע' שהיא אות גרונית יותר – ל”עונש”, השוני כל כך מרגיז אותו, שהוא רוצה להעניש את השונה.
 
למה אנחנו שונאים את השונה? למה אנחנו מתרחקים ממנו? למה אנחנו מעבירים את התיעוב הזה הלאה לילדים שלנו? התשובה המפתיעה היא שאנחנו מפחדים מהשונה! הוא מהווה סוג של איום, אולי אני לא בסדר, אולי הדרך שלי לא הכי נכונה, אולי זה עושה אותי קטן, אולי סתם נוח לי, רק אם האנשים כמוני, כזה סוג שאני יודע מה צפוי שהם יעשו בכל רגע נתון.
 
הפסיכולוגים נתחו את זה לעומק, נשאיר להם לנתח עד זרא. הגאון מוילנא אמר את זה קצר וקולע, עוד לפני שנוצרה הספה הראשונה של הפסיכולוג: בבית ראשון, היו רשעים, אלא שהיו בעלי בטחון בה', שמעלת הבטחון עולה על הכל. ובית שני, חרב מפני שנאת חנם, “והוא מחוסר הבטחון שכל הקנאה והשנאה ממנו”. חביבי לא נעים, אבל הבטחון של כולנו מעורער, והשוני מהווה איום לא מפורש, על הבטחון שלנו, ומי שמאיים עלינו יחטוף, גם אם הוא לא יודע שהוא מאיים.
 
אבל האדם אוהב את מי שדומה לו, אם מישהו חושב כמוני, מצדיק אותי, ומאשר בעצם מעשיו את הדרך שלי, אני אוהב אותו, מגיע לו לא? הרי הוא כמוני, זה נותן תחושה חמימה כזאת שהכל מוכר, איזה יופי הוא לא עשה כלום, אבל הוא כמוני, אז הוא פוצי מוצי, אני מוכן לאהוב אותו בחינם, לא צריך כלום העיקר שתאשר אותי ואת הדרך שלי, ואם הוא שונה, עזוב לא צריך כלום יותר, הוא פסול, ולא בעסק, הוא בחוץ, חיני חינם.
 
טוב, אז אם השוני מאיים, אז למה באמת הוא שונה ממני? למה הוא לא יכול להיות קצת יותר נורמלי כדי שיהיה נעים לידו?
 
כל אדם הוא יחיד במינו, המקובלים אומרים שזו תוצאה להיותנו בניו של האחד יחיד ומיוחד, ויש בנו מן המיוחדות שלו, מן תורשה גנטית כזאת, חותם האצבע של ה', דווקא השוני של האחר, הוא שורש האלוקות שבו, היצירתיות שבו נובעת מהייחוד האלוקי שלו, אתה יכול לאהוב וליהנות מהשוני המאיים הזה בחינם, ואתה יכול לפחד, אבל אז איך תפגוש את ה' שהוא שונה, גילית פן אחד שונה של אלוקות ונכנסת ללחץ, איך אתה רוצה להבין את השאר?
 
נכון היעד אומנם קצת מפחיד ורחוק, צריך לאהוב את השונה להתגבר על החרדה הקיומית הזו, להיות בעל בטחון בה' שהטביע את השוני הזה, ודאג שהשוני הזה לא יהיה כזה נורא. הבננו, אפשר לצאת מהמקלטים, הוא שונה, אבל לא חייזר זו צפירת הרגעה, יש לו רק אנטנה אחת על הראש לא שתיים, אבל איפה הגי' פי' אס' שביקשנו איך מגיעים ליעד הזה?
 
אז ברוך ה' שיש לנו את הרמב”ם [בעולם הישיבות יש שיר שאומר: הרמב”ם יציל את המצב] – הרמב”ם כידוע היה מעשי מאין כמוהו, והוא מציע לנו פתרון איך מבצעים את השינוי.
 
הנה כך הוא מבאר לנו בהלכות דעות פרק ו' את מצות ואהבת לרעך כמוך: מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר “ואהבת לרעך כמוך” – לפיכך צריך שיספר בשבחו וכו', אתה רוצה להתחיל לבצע את כל מה שתלוי באהבת לרעך כמוך, תתחיל לספר בשבחו… כמו שלשון הרע הוא משורש שנאת חינם, כך לשון הטוב הוא משורש אהבת חינם, תדבר עליו דברים טובים תראה כמה אתם דומים, כמה הדמיון הזה ביניכם יכול להרגיע, בסך הכל כולנו בני אדם שרוצים להגיע הביתה בשלום, וגם אם באמת מגיע לו שישנאו אותו, עשה טובה תשאיר את העבודה המלוכלכת הזאת לאחרים, בוא תשתה כוס מים ותדאג לעצמך!
 
אז יש לנו יעד ויש לנו גי'פי'אס, אתם רוצים לזוז ולצאת מהגלות הזו?
 
אני כבר יצאתי לכיוון ירושלים! לא בא לי להיתקע!!!