תולדות המקובל רבי רפאל ג’אמי זצ"ל – חלק א’

קול קורא מעמקי הקבר
יצחק עמד חיור כסיד, אל מול שטר החוב שבידי בני אברהם הגביר. “פרעתי”! קרא יצחק בקול רועד. “אז מה עושה השטר במגירתו של אבא הרינו כפרת משכבו? טענו היורשים – “שטרך בידי מאי בעי”, ידע לצטט התלמיד חכם שביניהם.

“ידיד נאמן היה לי אביכם, וכשפרעתי לו לפני כשבועיים, את הסכום במלואו, לא מצא את השטר באותו הרגע. אך הבטיחני שתכף ימצאהו, יקרענו לגזרים”, השיב יצחק. “והיכן הקבלה, השובר”? השיב בשאלה זבולון בכור האחים. “אבל  תאמינו לי פ-ר-ע-ת-י…” זעק יצחק. “בא אתנו לבית הדין ושמה תגיד מה שאתה רוצה…” קבעו הבנים. יצחק נסרך בעקבותיהם, בעוד שבסתר לבו יודע מה יאמרו הדיינים.

בבית הדין סיפר יצחק את סיפורו. וכצפוי, פסק הדין היה ברור, אע”פ שניכרים היו דברי האמת של יצחק, אך לא היה בכך בכדי לשנות את הדין, שיד בעל השטר על העליונה.

יצאו כולם מבית הדין כשלבו של יצחק כבד עליו, יודע הינו שמלבד הוא ובוראו אין מי שיודע את האמת. והיאך יוכל להוכיח שאכן פרע? הלך להשיח את לבו המר לקרובו המקובל האלקי ארי במסתרים הרב הקדוש רבי רפאל ג'אמי זצ”ל. לאחר שסיים לתנות את צערו לפני הרב, ומהיכן יגייס סכום כסף כה גדול להחזיר לבנים, פנה אליו רבי רפאל בשאלה: “האם היית מוכן לישבע שהשבת את כספו?” כן, בודאי! השיב יצחק בבטחון. אם כך, השיב הרב, “לך נא קרא לכל הבנים אלי, רוצה אני לדבר עמהם”. הבנים הופתעו “מה יוכל לחדש ר' רפאל נגד ההלכה הברורה? אולי פשרה…” אך מפני כבוד הרב נגשו אל ביתו. עמדו הבנים סביב שלחנו של הרב ושאלו “כן הרב?” הרב הסיט את מבטו מספריו היקרים, ושאל להפתעת כולם: “אם אביכם יאמר שהשטר פרוע, התאמינו ותמחלו על החוב?! “בודאי” “בודאי”, השיבו בתמהון… “אם כן איפוא – השיב הרב – בואו עימי עתה לבית העלמין”.

ברגשות מעורבים של פליאה וציפיה ואולי אף קצת פחד… הסתובבו כולם כשהרב בראשם בין מצבות השיש העתיקות והחדשות בבית העלמין, וכשהגיעו לקברו הטרי של אברהם הגביר נעצרו. העיניים היו תלויות ברב והלבבות פיעמו בחוזקה …

הניח הרב את ידו על המצבה מצחו נחרש קמטים ופניו בערו באש יוקדת, ניכר היה כי מייחד ומכוון הוא כוונות קדושות ונוראיות ועומד לחולל פלאות… לפתע שמעו הבנים את קולו הרך של הרב: “הטו אוזנכם אל הקבר ושמעו את דבר אביכם…”.

כלא מאמינים רכנו הבנים על המצבה הקרה, ואז נשמע הקול…: “כַאלֶץ כַאלֶץ” (פרוע, פרוע) קול עמוק מחללו של הקבר. רעד אחז בכולם, “הקול קול של אבא …” קפצו הבנים בבהלה…

בעודם מבולבלים מעוצמת האירוע אותו חוו הרגע, השביע הרב את כל הנוכחים שלא יגלו את הסיפור לעולם! מיד אחרי שהתעשתו שלף זבולון את השטר מכיסו וקרעו לגזרים…הצואה האחרונה של האבא…

לאחר פטירתו של הרב נתגלה סיפור זה כאשר הלוה סיפרו אל הגאון רבי אליהו גז זצ”ל, חבר ביה”ד בתונס, והוא סיפרו למרן מייסד הישיבה זצוק”ל[1].

על קדוש ונורא זה לקטנו שביבים מפרקי חייו, לרגל העלאת עצמותיו הקדושות והטהורות לארצנו הקדושה, והנה הנם לפניכם.

מחייט פשוט לראש חבורת המקובלים
ר' רפאל נולד לאביו שמואל ולאמו לָלַה בבית שהעוני והמחסור ידיד נאמן[2], על כן לא נותר זמן רב בספסל הלמודים, ועד מהרה בעודו רווק, יצא לשוק העבודה לעזור בפרנסת המשפחה. אך יד ההשגחה הועידה לו מטרה אחרת!

רפאל הצעיר שמצא את פרנסתו כחייט וסוחר בגדים[3] היה עובד עד שעה מאוחרת מאוד בלילה, ורק לאחר מכן, היה סוגר את חנותו ונפנה להתפלל ערבית. לילה אחד, הגיף את תריסי חנותו ופנה לתוך הרחוב הקריר למצא מנין לערבית, בעודו פונה אנה ואנה, נכנס לבית הכנסת של חבורת המקובלים (ששכנה בתונס עוד מימות הרש”ש דור אחר דור) וגילה כי עדיין לא התפללו. תכף הצטנף לו באחת הקצוות והמתין לתחלת התפלה. בינתיים, חכמי המקובלים הדורי הפנים היו עוד באמצע לימודם, ורפאל בסקרנותו הטובה הקשיב למהלך השיעור. הדברים ריתקו את מוחו החריף, ובאותו הרגע גמלה בליבו ההחלטה להגיע לכאן מידי ערב לשמוע קצת מהשיעור. ואכן ממחשבה למעשה החל רפאל הצעיר להתפלל מידי ערב תפלת ערבית בבית כנסת המקובלים, בעוד שהוא מקדים לבוא וכורה אוזנו לדבריהם העמוקים.  

באחד הלילות נתקשו בני החבורה בדברי האר”י בעץ חיים בקושיא עצומה, שקט השתרר… הכל מתאמצים לדלות מזכרונם איזו שהיא הקדמה חסרה שתאיר להם את הדברים, אך… ללא הצלחה… הדקות חולפות, מועד התפלה קרב ועדיין דממה… לפתע קול נשמע מירכתי בית הכנסת: “הן לפי מה שלמדתם בשבוע שעבר, לא קשיא מידי”! הראשים הופנו לאחור, היה זה קולו של הבחור הצעיר רפאל שמגיע מידי יום בסוף הלימוד.

החברים התנערו ממחשבתם ופנו לבחון את דבריו, “אכן כן! לפי דברי האר”י בדפים מספר קודם לכן, מתיישבת הקושיא כאן” קראו בהשתאות גלויה. אך תכף פנו אליו בגערה: “מנין לך בחור צעיר שכמעט ואינו יודע ספר, דברים עמוקים אלו? אין זאת כי אם הנך הוגה בקבלה בסתר, בעוד שאתה רווק ולא מילאת עצמך בש”ס ופוסקים. דבר אשר לא יעשה! רפאל הצעיר בעדינותו נסה להתנצל כי אינו מתעסק בזה כלל, ורק ממה ששמע את דבריהם במשך הימים, ידע להשיב. אך היה זה רחוק מן המציאות שבזמן כה מועט יבין דברים עמוקים אלו… מיד נשלח שליח לביתו של הבחור הצעיר לחפש אחר ספרי קבלה. כשחזר השליח בידים ריקות, הפך הכעס להתפעלות. “אין זאת כי אם ניחון הוא בכח זכרון מופלג ומופלא, וכל אשר אמרנו בשיעורים נחרת במוחו על אתר” הרהרו בני החבורה בהערכה ניכרת. מני אז שהכירו בני החבורה את רום ערכו ואת כח זכרונו, צרפוהו לחבורתם, על אף שהיה עודנו רווק[4]. וכך הפך רפאל הצעיר מחייט פשוט לחבר הצעיר ביותר בחבורת המקובלים[5]. ברבות הימים עלה ונתעלה עוד ועוד בחכמת הקבלה, עד שנתמנה לראש החבורה.

מסיפור חיים זה של רבנו היה מוכיח מרן עמוד ההוראה רבנו כלפון משה הכהן זצ”ל את ההמון שדרכם לצאת בשעת הדרשה, בטענה שבין כה וכה אינם מבינים וזוכרים דברי הדרשן, שהרי… טען רבי כלפון[6]: “המתמיד לבא לדרשות ולשיעורים יבין ויחכם, כמו שהיה לרבי רפאל ג'אמי הי”ו”…