ארון הקדש

ועשו ארון עצי שטים – כתב בעל הטורים: בכל הכלים כתוב “ועשית” חוץ מהארון, שנאמר עליו “ועשו”, לפי שאת כל הכלים עשה שלמה כיוצא בהן, חוץ מארון. לכן בכל הכלים נאמר “ועשית”, לומר שכלי זה עשאו משה, מנורה של משה, שלחן של משה, מזבח של משה, וכנגדן עשה שלמה עשר מנורות וכן שלחנות וכן מזבחות, אבל על “ארון הקדש” נאמר “ועשו”, כל עם ישראל עשו ארון אחד ולא יֵעשה ארון נוסף. והדבר צריך ביאור מה שונה ארון הקדש משאר כלי הקדש שהוא יחיד ומיוחד ואין לעשות כמוהו?

אלא הענין בזה הוא כך, שהרי שלמה המלך היה במדרגה של חכמה עליונה, ובגודל חכמתו זכה לכוון לעשות את כלי המקדש כפי שמשה רבנו עשה את כלי המשכן, וידע להעתיקם כפי רצון הבורא ככתוב “הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל”. אלא שכל חכמה זו עמדה לו בעשיית כלי המקדש ואילו בארון שהוא בית קיבול לתורה, לא שייך כלל תפיסה בחכמה גשמית וכולה רוחניות שמימית, ולכן יש צורך לבית קיבול מיוחד, שכולו רוחני, וזאת רק משה רבנו ע”ה קיבל מפי הגבורה, ועל ידו נעשה הארון כפי שקיבל את הדברים מסיני.

וכן הוא גדר של תלמיד חכם אמיתי שזוכה להיות בית קיבול לתורה, שזה בגדר נס שהתורה נתפסת באדם המתעלה על ידה, למרות שהוא נמצא בגוף גשמי. עצם הזכיה בתורה הוא חוק ונס, כמו שנאמר “אם בחוקותי תלכו”, שע”י עמל התורה זוכים לקנותה, ויש סייעתא דשמיא לזכות לקבל את השפע והאור הגדול היוצא מהתורה.

מסופר על החפץ חיים שהגיע לעיירה אחת כדי לדבר דברי חיזוק בענייני השעה, ובשעה שהיה מדבר לא היה מחזיק שעון, כך שלפעמים היה מדבר דקות ספורות, ולעתים האריך בדבריו כמעיין הנובע ככל אשר יורוהו מן השמים, כפי שיש נביאים שדיברו בקצרה כנביא עובדיה, ויש נביאים שהאריכו כנביא ישעיה. והנה בעיירה זו, האריך לדבר למעלה משעתיים, וכשסיים כבר עברה לה הרכבת הנוסעת לעיירתו ראדין, ואעפ”כ יצא החפץ חיים לעבר התחנה למרות שרכבת נוספת אמורה להגיע רק בעוד יום תמים. והנה, למרבה הפלא, אחרי רבע שעה הגיעה רכבת נוספת. התברר שבטעות נשלחה רכבת נוספת, אך רק מתי מעט ידעו שכל זה נעשה לכבודו של ארון הקודש בעל החפץ חיים.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן