אפשר לתקן

אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו – שואל האור החיים הקדוש מדוע הכניס הכתוב ענין ברית מילה בתוך פרשת טומאת לידה, אם ללמדנו דיני ברית מילה, הרי יש פרשה שלמה בפרשת לך לך בה מוזכרים כל דיני מילה, ושם לכאורה המקום המתאים לכתוב את כל מצוות המילה?

מביא האור החיים מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא אלו מעשים נאים יותר, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו: למה אתם מַלים? השיבו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבולים וגלוסקאות, ואמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי האדם, אין אלו נאים יותר מן השבלים? השיב לו טורנוסרופוס, אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד הע”ה “כל אמרת ה' צרופה” (תהלים יח, לא). וכן בשעת הלידה יש טומאה שצריך לטהר וכמו בשבולים שיש בהן סובין וקליפות ופסולת וצריך כמה וכמה מלאכות כדי לתקן ולהשלים ולנפות עד שזוכים לקבל דבר מאכל נקי וטוב למאכל, כך התיקון של האדם בגופו ונפשו תלוי באדם עצמו להסיר את כל הקליפות והמניעות כדי לזכות לשלמות בעבודת ה'.

מסופר על רבי ישראל סלנטר שראה בלילה מאוחר איזה בית שעדיין יש בו אור בשעה מאוחרת, נגש ודפק בדלת, פתח לו בעל הבית את הדלת, שאלו רבי ישראל במה אתה עוסק בשעה כזו מאוחרת, ענה לו אני סנדלר מתקן מנעלים, הוסיף לשאול עד מתי אתה מתכונן להמשיך בעבודה זו, ענה לו הסנדלר “כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן”. מיד למד רבי ישראל את אחד מיסודות המוסר שאדם צריך לשנן לעצמו. כל זמן שאדם חי הוא יכול לתקן וצריך לתקן, כי הנר דולק ואפשר לתקן. זה תפקידו של האדם לתקן ולצרף את המעשים, כי האדם נברא כחומר גלם ככתוב בפסוק “עיר פרא אדם כי יוולד”, וכל תפקידו לשפר את מעשיו, והתיקון מתחיל בברית מילה שיש בה תיקון הגוף.