אמונה תמימה

זאת חוקת התורה וגו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה – מביא רש”י בשם המדרש: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו: תבוא אימו ותקנח הצואה. כך, תבוא פרה ותכפר על העגל. והנה, מצות פרה אדומה היא חק, כלומר מצוה שלא נתבאר טעמה, ואין אדם שיכול להשיג טעמה על אמיתתה, אך בכל זאת יש כאן גרגר של טעם ומשל למצות הטהרה, ובודאי לימדונו חז”ל במשל איזה לימוד ונמשל.

ובכן, בספר המוסר והדעת כתב שיש כאן לימוד דרך בעבודת ה'. ידוע שעם ישראל זכו לקבל את התורה על ידי שהקדימו נעשה לנשמע. עניינם של הכתרים, לעשות את הדברים כמאמרם וכנתינתם ללא חשבונות. אמנם, במעשה העגל נפלו ממדרגתם, עד שהיה משה רבנו צריך לשבור את הלוחות, וכשמשה רבנו בושש להגיע, לא הלכו לשאול את אהרן הכהן מה לעשות, אלא עשו על דעת עצמם מה שחשבו שנכון לעשות. לפיכך היה צורך בתשובת המשקל. בפרה אדומה יש מצוה ללא טעם, וגם אין שואלים מה עומק טעם המצוה: מדוע שלא יהיו ב' שערות שחורות ושלא עלה עליה עול. כל חסרון הטעם במצוה זו, מטרתו להשיב את האמונה התמימה, כמו שכתב רש”י ברמז פרה אדומה “תמימה”, על שם ישראל שהיו תמימים, ונעשו ע”י העגל בעלי מומים, תבוא פרה אדומה תמימה ותכפר עליהם ויחזרו לתומתם. רש”י הקדוש מלמדנו חומר העוון כאשר אדם עושה דברים על דעת עצמו, שהרי הוא נהפך לבעל מום, ורק כששב לאמונה תמימה זוכה לשלמות.

מסופר על אשה שחלתה במחלה קשה, והרופא המקומי הפנה אותה לפרופסור ידוע בעיר הבירה. באה לרב העיירה וביקשה ממנו כי יתפלל עליה ויברכה. התעניין הרב במצבה ונענה כך: “הנה, יש לך הפניה לרופא, וה' יעזור שתהיה לך רפואה על ידו”. לא הרפתה האשה ואמרה: “אך מה יהיה עד שאגיע לרופא ואני סובלת?”. השיבה הרב: “מברך אני אותך שתהיי בריאה עד שתגיעי לרופא”. לשמע הדברים, אורו עיניה של האשה, כעת יש בידה הבטחה מהרב שתהיה בריאה עד שתגיע לרופא, אם כן מדוע ללכת אליו. נשארה איפוא בביתה וברכתו של הרב פעלה ישועות ללא צורך ברופאים ורפואות, וכל חייה נשארה בריאה בזכות אמונתה התמימה בקב”ה ובחכמי ישראל.