אין עוד מלבדו

את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה – “האמרת” מפרש רש”י לשון תפארת וגדולה, ומבאר הרמב”ן בתוספת ביאור כיון שקיבלתם עליכם את התורה כולה בפירושיה ובדקדוקיה ובחידושיה, הנה גדלתם את ה' ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלוקים, והשם רומם אתכם בקבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים.

והנה בגמרא ברכות (דף ו.) אמרו: את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, אמר להם הקב”ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר “שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד”, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”. ויש להבין מהו חטיבה אחת, הרי בדרך כלל הכוונה לקיבוץ דברים, וכי שייך קמי קודשא בריך הוא לשון כזו, ומה השייכות לזה שישראל יעשו דבר זה?

אלא, כשאנו ממליכים את ה' על כל העולמות, ז' רקיעים והארץ וד' רוחות השמים וכל יהודי מרגיש שהוא חלק ממלכות השם, המלכה זו של כל הבריאה וכל הרצונות, והאמונה כי מידך הכל וממך נתנו לך, זו הכוונה 'חטיבה אחת'. כך הקב”ה אומר אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת, שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ככתוב “בראשית” בשביל ישראל שנקראו “ראשית” נברא העולם, “גוי אחד בארץ” יש עם יחיד שבעבורו נברא העולם והשאר מקבלים השפעה מעם ישראל.

על הרב מבריסק מסופר שהיה משנן את סגולת בעל נפש החיים “אין עוד מלבדו” – שאין שום כח בעולם מלבדו יתברך, שעל ידי זה מתקיים הפסוק “גוי אחד בארץ” שכל מה שנעשה בעולם הוא לטובת ישראל. ופעם הוא ובנו היו צריכים לחצות את הגבול ובאחת ממזוודותיהם טמנו שעון זהב. באותם ימים, דבר זה נחשב כהברחת סחורה אסורה ועונשה היה חמור ביותר. והנה במעבר הגבול פתחו החיילים את המזוודות וכשהגיעו למזודה עם השעון, הגיע לפתע המפקד וציוה על החיילים להניח את המזודות ולתת ליהודים לעבור. אחר שעברו את הגבול הסביר הרב מבריסק את פשר המקרה הפלאי ואמר: כל הדרך התרכזתי במלים “אין עוד מלבדו”, והדרך עברה כשורה, אך במעבר הגבול הסחתי דעתי, ואז הגיעו החיילים ודרשו לבדוק את המזוודות. חשבתי לעצמי, מה קרה כאן, ומיד נזכרתי שיש כאן היסח הדעת במקום סכנה. שבתי להרהר במלים העוצמתיות אין עוד מלבדו ומיד הגיע המפקד ושחרר אותנו לנפשנו.