איך מגיעים לכבוד הדדי

לכבוד אמיתי לזולת ניתן להגיע, כאשר זוכרים שכל אדם נשלח לעולם ליעוד מסוים היחודי אך ורק לו, ולצורך כך כל אחד קיבל מעלה שאין לזולתו. כאשר אדם יזכור שלחברו יש מעלה שאין לו, יחסו אליו יהיה בהתאם.
 
לפיכך, ממליץ הרמב”ן באגרתו: “וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך. ואם חכם או עשיר הוא, עליך לכבדו. ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוֹב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא, הוא שוגג ואתה מזיד”. לדברי הרמב”ן, המתבונן יראה שאין לו הרבה במה להתגאות, כי תמיד ימצא שזולתו טוב ממנו בתחום מסוים שבו הוא חסר. ואדרבא, אילו יתבונן האדם במעלותיו, פעמים רבות ימצא שהוא כל כך חסר בהרבה דברים, עד שאיוולת היא מצדו להתגאות על חברו.

ומיישב שבא הכתוב להורותנו שלמרות שמשה רבנו הגיע לפסגת ההשגות ולשיא הנבואה והיה גדול מאחיו אהרן במעלתו, היה מקדים את אהרן ומכבדו משום היותו בכור. וגם אהרן מצדו היה מכבד את משה בגלל מעלתו ומעמדו.
 
מהו הסוד שבזכותו הגיעו משה ואהרן לכבוד הדדי נפלא שכזה? בדרך כלל אדם מחפש את המעלה שיש לו על חברו, כדי שבה הוא יוכל להתכבד בקלונו, ואילו אצל משה ואהרן זה היה בדיוק הפוך. כל אחד מהם חיפש את המעלה שבזולתו כדי שבה יוכל לכבד ולייקר את אחיו.
 
נסכם זאת בתחינתו המפורסמת של רבי אלימלך מליז'נסק זצ”ל: “אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם”.