איך בונים עולם

בסוף פרשת בראשית נאמר על נח “ונח מצא חן בעיני ה'”. אמנם הפסוק אינו מפרש במה נח מצא חן בעיני ה', אך בספר חרדים מבואר כי בשמו של נח רמוז הדבר, שכן נח היה בעל מדות טובות ונוח לבריות, ולכן זכה להציל את עצמו ולבנות עולם חדש. וכתב הרמב”ן כיון שהיו מעשיו נאים ונעימים, מצא חן בעיני ה'. ועדיין יש להבין, הרי גם בדורו של נח היו מעט צדיקים כמו מתושלח וחנוך, ובודאי לא היו מתנהגים כדרך בני דורם, ואעפ”כ לא זכו לבנות עולם חדש כמו נח, אז במה אם כן מצא נח חן יותר מכל בני דורו?

ויותר קשה על מה שבזמן לידת נח נכתב “ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן”, וכתב רש”י שממנו נבנה העולם. באיזה כח בנה נח את העולם? בהמשך הפסוקים נאמר “ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו” וגו', וכתב רש”י עד שלא בא נח, לא היו להם כלי מחרישה והוא הכין להם. והדבר מפליא, וכי הם לא חשבו על רעיון כה פשוט בעצמם. ועוד נכתב ברש”י שכאשר היו זורעים חטים, היתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה וזהו “ינחמנו”. השאלה היא באיזה כח וסגולה התברכה האדמה ע”י נח?

אלא, כאן התורה מלמדת את מדרגתו של נח אשר לא היה רק אדם נעים הליכות, מדבר ומתנהג בנימוס ועוזר לאנשים, כל זה אינו מספיק על מנת “לבנות עולם”, מעלתו של נח היתה שהיה “עוסק” וחושב כל הזמן על כל מיני תחבולות כיצד אפשר לעזור לעולם. לכן שאר בני אדם לא חשבו על מחרשה, כי לא ניתנה להם סייעתא דשמיא לייצר דבר כה פשוט, אך כשאדם מתאמץ ומוסר עצמו לעזור לאחרים, יש לו עזר אלוקי לעשות את הדבר הנכון והמתאים ביותר! וזה עוד לא הכל, אלא גם כשרובצת קללה על האדמה מזמן חטא הנחש הקדמוני, כיון שבא נח במאמץ העצום שלו לעזור לאחרים, השפיע ופעל לבטל את הקללה ולברך את האדמה שתצמיח פירות טובים.

כשהקים הרב כהנמן זצ”ל את ישיבת פונוביז' בכל גודלה ותפארתה, הדבר היה חידוש באותם ימים. בד בבד הקים גם את המוסד לילדים יתומים פליטי השואה, וקרא לו בשם “בתי אבות”, לאמר למרות שלילדים יתומים אלו אין אבות, בכל זאת היהודים הטובים שמחזיקים אותם יהיו כעין אבות עבורם, כדי שהילדים ירגישו כמו בבית של אבא. וכך זה היה, הרב מפונובז' הפקיד את ניהול בתי אבות בידי יהודים צדיקים ונשים צדקניות שהעמידו מילדים אלו בתים מפוארים לתורה ולמעשים טובים. לימים, בצוק העיתים, קשה היה להחזיק שני מפעלים כבירים אלו. פנה בנו של הרב כהנמן שהתאמץ לעזור לו באסיפת הכספים ואמר לו: אין ברירה. יש להחליט מה להחזיק, את הישיבה או את מוסד הילדים. ענה לו הרב: דע לך! כל קיום הישיבה הוא מכח מוסד החסד של הילדים. המאמץ כדאי, כי מסירות בחסד מעמידה את התורה והעולם!

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן