אהבת חסד

“ותאמר שתה אדוני ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו”
מפרש רש”י שהורידה כדה מעל שכמה. ויש להבין, הרי כבר מבואר שהיא כבר הרימה את כדה על כתפה לשאת אותו לביתה, ולמה יש צורך להדגיש שהוצרכה להורידו כדי להשקות את אליעזר? ועוד יש להתבונן, מה מצא אליעזר בחסד שעשתה לו רבקה, הרי כל אדם שמבקש מחברו טובה שאינה עולה כסף, אם הוא אדם טוב, יעשה זאת, ובפרט לאדם מבוגר כאליעזר?

אלא, יש חילוק בין חסד לחסד. כשמבקשים מאדם טובה קלה ישמח לעזור, אך אם הוצרך לשוב על עקבותיו ולטרוח יותר ולהתאמץ, הרי שגם אם הוא מסכים, אין הוא עושה זאת באותה התלהבות. כאן בחן אליעזר את רבקה. דוקא לאחר שהרימה כדה על שכמה בדרכה לשוב לביתה, 'נזכר' לבקש, ואז הוצרכה להוריד כדה ולהרימו לאחר מכן שוב, דבר אשר לא קל לעשותו בשמחה, אולם בהיותה אוהבת חסד, מיהרה לעשות זאת כאילו חיכתה לעשות טובה לאחרים. נערה כזו שנכונה לעזור, הסיק אליעזר, ראויה להיכנס לבית אברהם איש החסד.

וכיצד אפשר להגיע למדרגה זו? דוגמא לכך נמצא במרכול בו עובדות שתי קופאיות, אשר התעכבו עקב עומס הקליינטים לאחר שעת סיום העבודה. האחת רוטנת ולעומתה השניה נמרצת ושמחה על כל רגע בו היא עובדת, ומהו הבדל ביניהן? הראשונה אינה מקבלת תוספת משמעותית כאשר היא נשארת מעבר לשעת סיום העבודה, ואילו השניה שייכת למשפחתו של בעל החנות, ולפיכך נהנית מכך שהעסק משגשג ומלא בקליינטים. כך רבקה אמנו, במעשה החסד שעשתה, ראתה רווח גדול, ולכן לא היה לה קושי להתאמץ להוריד את כדה ולהשקות את אליעזר וגמליו.

מספרים שכאשר החפץ חיים היה ילד קטן, היו ילדים בשכונתו שחמדו לצון, ולכן היו ממלאים לשואב המים בעיירה את החביות במים בלילה, על מנת שהם יקפאו, ולמחרת יקשה עליו לשבר הקרח, ולא יוכל לעסוק במלאכתו. להפתעתם מידי בוקר היה שואב המים יוצא לעבודתו כרגיל. כאשר חקרו אחר הדבר נודע להם, שישראל מאיר הקטן, שם לב לדבר ומדי לילה עובר אחריהם, ומרוקן בחזרה את הדליים לנהר, בכדי ששואב המים לא יינזק. מעשה החסד היה טבועה בלבו, ועשה זאת בשמחה.