אבק גזל

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וגו' – מדקדק רש”י מדוע נאמר בלשון “אדם” ולא נכתב “איש” כי יקריב מכם, כמו בכל התורה כולה? לומר לך מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל. עד כאן. והדבר הוא פלא, הרי זו פשוט מצוה הבאה בעבירה, וכמו כל עבירה שאסור לעשות, כל שכן שלא יעשה מהעברה מצוה, כמו שכתוב “אני ה' שונא גזל בעולה”? ועוד מדוע יש צורך להביא דוגמא וראיה לכך מאדם הראשון, הרי הדבר ברור ומובן שאין לקחת לקרבן דבר שאינו שייך למקריב?

התשובה היא שיש הרבה מצוות שאדם מקיימם ובלבו הוא בטוח שהוא אינו לוקח כלום מחברו וח”ו אינו גוזל ולא נכנס לרשות חברו כדי לקחת דבר כלשהו לקרבן להקריב לה', ובכל זאת עדיין יש חשש גזל, וקרבנו ומעשיו יש בהם אבק גזל, ואינם דומים לאדם הראשון שהכל שלו, לפיכך בא הדגש “אדם כי יקריב”, ללמדנו להיזהר מן הגזל מאד.

בענין זה מסופר כי פעם כשביקר ר' ישראל מסלנטר בקובנה, ראהו מארחו והנה הוא מקמץ מאוד במי נטילת הידיים. שאלו המארח: “והרי הלכה פסוקה היא שראוי להדר וליטול את הידיים בשפע, ואם כן מדוע כבוד הרב משתמש במעט מים לנטילה, והלא הכנתי למען כבודו מים בשפע”. ענה ר' ישראל: “ראיתי והנה המשרתת צריכה להביא את המים ממרחק, והיא קורסת תחת המשא, וחשבתי שלא מן הדין להדר על חשבונם וכתפם של אחרים”. רבי ישראל למדנו כי גם בקיום מצוות, יש לדקדק שלא יהיה שום אבק גזל.

ועוד מעשה בבעל החפץ חיים, ששהה בעיר המלוכה “פטרבורג” עם גדולי הדור, כדי להשתדל למנוע גזירות על היהודים. קרה והחפץ חיים היה צריך בשעת לילה מאוחרת נייר כדי לרשום עליו דבר מה. מאחר והחנויות באותה שעה היו סגורות, ביקש מאחד האדמו”רים שהיו שם חתיכת נייר. האדמו”ר נענה בחפץ לב. רצה הח”ח לשלם לו דמי הנייר, אך הלה דחהו בחיוך ולא רצה לקבל ממנו תשלום. מיד החפץ חיים השיב לו את גליון הנייר, ולא רצה ליטול מהנייר עד שניאות האדמו”ר לקבל תמורתו. השתומם האדמו”ר ואמר: “הרי ידוע לך רבי שלשתי פרוטות אין ערך של ממש…”. השיב החפץ חיים “ודאי שיש ערך, שהרי משתי פרוטות של גזל, עלול להווצר חלילה מלאך חבלה רע ונורא, שיש בכוחו להחריב את כל פטרבורג”. מהסתכלותו של הח”ח למדנו, כמה צריך להיזהר מן הגזל, ובפרט בקיום מצוות, שצריך לעשותם באופן נקי ביותר מכל אבק ונדנוד של גזל.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן