Menu

מאיר עיני חכמים בהלכה

זה שנים רבות שרבנן ותלמידיהון המבקשים דבר ה' זו הלכה, מצפים לצאתם של ספריו ההלכתיים של מרן הגר”מ מאזוז שליט”א. אחרי שכבר הוציא למעלה מעשרה ספרים בש”ס ובאגדה, החליט מרן להוציא לאור את ספריו העיוניים בהלכה. לפני מספר שנים, יצא אמנם שו”ת שלו בשם “מקור נאמן” הכולל אלף שאלות ותשובות בהלכה, אך שם מדובר בתשובות קצרות שענה לשואליו במכתבים, ואילו כאן מדובר בתשובות ארוכות המבארות את פסק ההלכה בארוכה עם המקורות והנימוקים.
 
החידוש בתשובותיו של מרן שליט”א, זו הירידה והחתירה לעומק הענין בישרות המחשבה. מרן הגר”מ נודע כאחד מגדולי המעיינים בדורנו וממעתיקי השמועה של שיטת העיון הספרדית, ובשל כך רבים מתייחסים בחרדת קודש לאופן הכרעתו.
 
ואכן, נפלא לראות בספר כיצד מתמודד הוא עם הבעיות ההלכתיות מתוך מבוע של עושר מחשבתי גדול ורחב אופקים. באיזמל העיון, הוא מנתח לנתחים את צדדי הנדון שלפניו והספקות המסתעפים, ומברר ומלבן הכל בסדר נאה, דבר דבור על אופניו, עדי תצא כנוגה צדקה של ההכרעה.
 
העושר הצפון בתשובות, מפעים. אתה הופך והופך בדפי הספר ומשתאה אל מול כוחו הגדול לרדת לעומק תהומות הענין ושורשו, ולהעלות פנינים מדברי התלמוד והראשונים, אוצרות פז שלא נגע בהם אדם מעולם. התורה כולה על כל חכמותיה ורזיה כמונחים בכיסו, ובעת הצורך הוא שולף ראיות ממקורות בלתי צפויים.
 
תשובותיו מביאות בכנפיהן משב רוח מרענן לעולם ההלכה. אין כאן בקיאות גרידא, כי אם שילוב נדיר של עיון זך יחד עם בקיאות מקיפה ורגישות לשונית מיוחדת.
 
בהקדמתו מרמז מרן הגאון המחבר על דרכו ההלכתית הממוצעת, כשהוא כותב: “השי”ת יעזרנו ללכת בשביל הזהב, לא להקל יותר מדאי ולא להחמיר יותר מדאי. וסימניך לקו”ח את ספר התורה הזה, לא קולות ולא חומרות”.
 
ידיעותיו המופלגות של מרן הגאון המחבר בנבכי לשון הקודש, מביאות אותו לא פעם למצוא ראיות מפליאות במקוריותן. כך למשל, בתשובה הראשונה בספר, הוא מביא סייעתא לדעת רש”י הרי”ף והרמב”ם שברכת “להניח תפלין” חוזרת גם על תפלין של ראש – מנוסח הברכה. הוא מגלה כי כל הברכות נתקנו בלשון יחיד: להתעטף בציצית, לקבוע מזוזה, על אכילת מצה, על מקרא מגלה, להדליק נר של שבת, להדליק נר חנוכה, וכדומה, ואילו בתפלין תיקנו בלשון רבים “להניח תפלין” (בלשון חז”ל נקראת כל אחת תפלה, תפלה של יד ותפלה של ראש). על כרחך שתיקנו “תפלין” בלשון רבים כדי לכלול תפלין של יד ותפלין של ראש, ואם כן למה יצטרך לברך שנית על של ראש. היש חיך מתוק מזה?!
 
ראיות כאלה וכיוצא בהן עוברות כחוט השני בספר, ומוכיחות כי חכמת לשון הקודש היא יסודית להבנת התורה ואינה חכמה שולית כפי שנהוג לחשוב.
 
ברגישות מיוחדת הוא גם מבחין בין לשונות הגמרא והראשונים ומכריח מלשונותיהם וסגנונם הוכחות מיוחדות (ראה למשל בתחילת התשובה הנ”ל).
 
על בית זה
על היחס הנכון למתיחויות הלכתיות בין הפשט לקבלה (כמו למשל כאשר יש קושיא על פי הסוד על הפשט), ניתן להחכים מתשובה יסודית בחאו”ח סי' ב'. בתשובה זו נפרשת לעיני הקורא יריעה רחבה וחשובה שמומלץ ללומדה בעיון. אגב אורחא ניתן ללמוד מתשובה זו שלעתים רק בהכרת תולדות החכמים, ניתן לקבל הסתכלות נכונה על אופי פסיקתם. ע”ש ותרוה נחת.
 
בתשובה נוספת (חאו”ח סי' ו'), מבאר מרן לראשונה באורך וברוחב את שיטתו בענין הפולמוס אם התפלה והברכות נתקנו לפי לשון המקרא או לשון המשנה. היסוד העולה מדבריו שלמרות שבדרך כלל הברכות נתקנו בלשון משנה, זהו דוקא כשאין נוסח מוכן במקרא, אבל כשהלשון עצמו נמצא במקרא, תמיד מבכרים נוסח הפסוק. לדוגמא: בכל נוסחי הברכות ברוך אתה ה' מלשון הכתוב בתהלים (קי”ט י”ב) ברוך אתה ה' למדני חוקיך, וכן בסוף ברכת אשר יצר “ומפליא לעשות” מלשון הכתוב בשופטים (י”ג י”ט), וכן הנותן לשכוי בינה, ולא אמרו לתרנגול או לגבר, והוא מלשון הכתוב באיוב (ל”ח ל”ו) מי נתן לשכוי בינה. בהערה הוא מביא דוגמאות מעשרות (!) מקומות במשנה שהשתמשו בלשונות מהמקרא דרך צחות.
 
בתשובה הנ”ל, ניתן לראות בבירור איך חכמים שלא היתה להם ידיעה בדקדוק לשון הקודש, שגו במחילת כבוד תורתם בדברים פשוטים מאוד (ראה בפרט בד”ה וכל דבריו). מרן בעצמו מביא שם בשם שו”ת יעב”ץ (ח”א סימן קנ”ב) תוכחת מגולה בדבריו חוצבים להבות אש על הרבנים שאינם לומדים דקדוק לה”ק. ע”ש.
 
מרתק במיוחד לקרוא את ההתכתבויות בספר עם גדולי הדור הקודם והדור הזה, כמו כמה מכתבים חשובים שעברו בין מרן הגאון המחבר שליט”א לבין מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל. בחלק יורה דעה סי' ג' למשל, מובאת תכתובת מעניינת עם מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, כאשר הגאון המחבר היה בסך הכל בגיל 27 (תאריך המכתב ח' סיון תשל”ב). אגב, את המכתב מסיים מרן הגר”ע יוסף: “ואני תפלה שהשי”ת ימלא משאלות לבכם לטובה ולברכה להגדיל תורה ותעלו מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, תורה וגדולה במקום אחד, ותזכו להחזיר עטרת היהדות הספרדית ליושנה לגאון ולתפארת“. ניבא וידע מה ניבא…
 
תשובה בגיל 11
את אחת התשובות העמוקות בספר בנושא כלאים (עניינים שונים סי' ג'), כתב מרן שליט”א כשהיה ילד בגיל 11 (!), ומן הסתם היתה זו התשובה הראשונה שכתב בימי חייו. לא היה ניתן לדעת פרט זה אלמלא תאריך כתיבת המאמר – י”ז באדר התשט”ז. בתחילת המאמר כותב הרב בפשטות: “זה כתבתי במסגרת תחרות לחיבורים תורניים מטעם “המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה” ת.ד. 92 ירושלים ת”ו”.
 
מבירור שערכנו התברר כי המאמר נכתב כאשר אחד הארגונים בירושלים שעסקו בעידוד כתיבת חידושי תורה, ערך תחרות והענקת מלגות על מאמרים מובחרים, ואף ליושבי חו”ל שלחו הודעה על כך. להפתעתם, נשלח אליהם מתונס בירת תוניסיה מאמר הלכתי עמוק בנושא “הכלאים לאור ההלכה”, עם בירור שיטות הראשונים בענין, שיטת הרמב”ם ומשא ומתן בדברי נושאי כליו – המגיד משנה והכסף משנה ועוד, שיטת הטור ביורה דעה סימן רצ”ד והבית יוסף שם, פלפול בדברי האחרונים מהרש”א ומשמרות כהונה בקידושין דף ט”ל בביאור הסוגיא, וכן הלאה עד לבירור ההלכה למעשה. המאמר הנפלא ערוך היה בטוב טעם ודעת בלשון תלמודית צחה ורהוטה. וכל זאת נכתב בגיל 11 בלבד!
 
והנה, מכל המאמרים הרבים שנשלחו מתונס, זכה בפרס מסידרה ראשונה מאמר זה. בסיום המאמר מתייחס הגאון המחבר לזכייתו בפרס: “ואחרי שנה וחצי בליל י”ב בחשון התשי”ח זכיתי בפרס מסדרה ראשונה בס”ד (ספר “שיטה מקובצת” על בבא מציעא בשלשה כרכים, הוצאת אברהם ציוני תל-אביב). וזכורני שנתתי שיעור על הנושא הנ”ל בבית “המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה” בתונס (ברחוב דירונכלי מס' 5), בפני אבא מארי הגאון זצ”ל וראש הקהלה היהודית בתונס עו”ד שרל חדאד ז”ל והמנוח ר' יעקב חזון ועוד קהל גדול. ובין הדברים אמרתי “שלא לאכול מתבואה חדשה עד יום שש-עשרה בניסן”. ואחר שיצאנו העיר לי אמה”ג זצ”ל מרוב דייקנותו שאין לומר כן רק “ששה עשר בניסן””.
 
תשובה נוספת בענין ספירת העומר בכתב (חאו”ח סי' ל”ד), המונה בספר 44 עמודים, נכתבה בגיל 14! בתחילת התשובה כתב מרן המחבר: “תשובה זו התחלתי בה בילדותי ביום ה' באייר התשי”ט והתמהמהתי בה שנה שלמה. נוסח השאלה נכתב ע”י אבא מארי הגאון זצ”ל, והתשובה הוגהה ונבדקה על ידו עד סוף אות יו”ד. ומשם ואילך הכל מגירסא דינקותא. ונדפסה בס' עת דודים (בני ברק התשל”ו). וכעת באה כאן שנית בתוספת נופך בס”ד בין סוגריים מרובעים”.
 
מה ענין שמיטה לאינתיפאדה
בספר נדפסו מספר תשובות יסודיות בענייני שמיטה ופרוזבול שהם מעניינא דיומא. בולטת במיוחד התשובה הארוכה בענין היתר המכירה (תחת הכותרת “אשוו זבינייכו”). בין הדברים הוא נדרש לטענה שיש במכירת קרקעות לנכרי משום איסור “לא תחנם” שדרשו חז”ל לא תתן להם חנייה בקרקע.
 
כתשובה לכך הוא מציג בין השאר טענה מעניינת “שכל שעושים לטובת ישוב ארץ ישראל שלא תיחרב אין כאן איסור לא תחנם, ואדרבא ע”י שקונים מהם בשמטה בכמויות גדולות הם משתמשים בכסף שלנו לרכוש כלי נשק וכלי משחית ב”מ נגד ישראל (כידוע שהאינתיפאדה הראשונה פרצה במוצאי שמטה, בחורף התשמ”ח). וראיה ברורה לזה ממה שמוכרים חמץ בא”י לגוי ומוכרים ומשכירים לו החדר. ועל כרחך דליכא משום לא תחנם בזה לפי שהיהודי עושה בשביל עצמו, וכמ”ש בקול סיני (סוף עמוד 345) בשם הרב שואל ומשיב תניינא ח”ב (סוף סימן ע”ז). ע”ש. וה”ה לנ”ד”.
 
בין הדברים הוא מביע במאמר זה את התייחסותו אודות היוקר המאמיר בחנויות השמטה, ושיש סוחרים שעושים בשמטה הפך כוונת התורה, שהתורה אומרת “והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך”, והם אוכלים את האביונים… בדבריו הוא מאריך לבאר כמה הקפידו חז”ל על הפקעת מחירים, עד שאף באיסור דאורייתא היקלו כדי שלא יפקיעו מחירים. ומוסיף: “וצריך לפרסם לשבח אותן חנויות שמטה המוכרות במחיר סביר בהשגחת הרבנים בב”ב וירושלים, ולא ינצלו את המצוה לעושק וגזל עניים. (וראה עוד בעתון “בשעה טובה” פרשת ויגש התשע”ה, במאמר “מונופול הכשרות מעלה מחירים”). השם ירחם”.
 
משם הוא מסתעף גם להפקעת המחירים בעופות, ודן אם בכלל בדיקת צומת הגידין בעופות,  חובה היא לפי ההלכה, ואלו דבריו הנוקבים: “וכן לגבי “עופות למהדרין” שנמכרים במחיר כפול ומשולש מעופות רגילים של “תנובה”, ולא שעופות תנובה טריפה ח”ו, אלא שהמהדרין שוחטים יותר במתינות ובודקים צומת הגידין וכו' (והיה רב אחד יצ”ו שרצה לעשות “עופות מהדרין” בתוספת שקל 1 או 2 לק”ג, עם כל ההידורים, ועצרו בעדו שלא ישבור את השוק, כדי שיקבל ראש השוחטים משכורת עתק על חשבון האברכים העניים). ומעיקר הדין א”ץ לבדוק צומת הגידין כלל רק אם יש ריעותא כגון נפוח ונצרר הדם וכיוצא, וכמ”ש הרמ”א ביו”ד (סוס”י נ”ו) ע”ש. וכמו שאין אנו בודקים שבעים טרפיות בבהמה רק סירכות הריאה לפי שמצוי בה סירכות. ומה שאומרים שמצוי היום ריעותא בצומת הגידין כמה אחוזים, אין זה נקרא “מצוי”, כי לדעת הרב משכנות יעקב (חיו”ד סי' י”ז, והו”ד בשו”ת שבט הלוי כדלקמן) רק בעשרה אחוזים נקרא מצוי. ולדעת מרן הגר”ע יוסף שליט”א רק בשלשים אחוז…”.
 
את דבריו שם הוא מסיים במלים: “לכן אשרי המשתדל להוזיל מחירי עופות המהדרין כמה שאפשר, וברכת האברכים ונשותיהם וילדיהם תחול עליו ועל זרעו”.
 
תשובות נאמנות
בין שלל הנושאים המרתקים, ניתן למצוא תשובות לשאלות פיקנטיות שנשאל מרן הגאון המחבר לפי צורך השעה, כמו השאלות: אם קטן מברך הגומל, אם עו”ד פסול לעדות (לחתום על כתובה), מי שיש לו חשבון עובר ושב אם חייב לעשות פרוזבול, שמיעת שירי קודש בשפות אחרות ועוד. גם התקדמות הטכנולוגיה המודרנית באה לידי ביטוי בתשובות בספר. כמו למשל שאלה על שתל כוכלארי ללקויי שמיעה בשבת.
 
כדי להתפעל מהספר, יש להתבונן בקפלי התשובות ובמסתתר בהם. בין השיטין, מסתתרים שם לא מעט גילויים שעשויים להפתיע רבים מן הקוראים. בחלק אבן העזר סי' ג' למשל, הוא מעביר ביקורת דרך אגב על המנהג להפסיק דרשת בר-מצוה בשירי שחוק והיתול (גם כאשר החתן הגיע מוכן ואינו מתרגש). הוא מביא כי גם הסטייפלר והאדמו”ר מחב”ד התריעו נגד זה.
 
את הסיבה לקריאת שם הספר “בית נאמן”, הוא כותב בהקדמה שזה “מלשון הכתוב בשמואל א' (ב' ל”ה) ובניתי לו בית נאמן, כי זו חתימתי עוד בחו”ל למעלה מחמשים שנה נאמ”ן ס”ט [נאום מאיר נסים סיפי טב]. וראה זה פלא כי “ובניתי לו” עולה 514 כמנין רב מאיר מאזוז, כי זה ביתי העיקרי בעוה”ז ובעוה”ב, וחוץ מזה הכבוד והפרסומת והממון וכו' הכל הבל וריק”.
 
מאחורי הדפסת והוצאת הספר, עומד איש הספר הרב הראל זנזורי הי”ו, העוסק זה למעלה מעשור שנים ללא לאות במלאכת הקודש, הדפסת כתביו הרבים של מרן ראש הישיבה, ומנצח על המלאכה בחכמה רבה. את עבודתו הוא עושה בחרדת קודש ובדייקנות, כשכל שינוי ולו הקטן ביותר (אפילו עיצוב האותיות), מובא למראה עיניו של מרן שליט”א. כנאה וכיאה לספרים אשר כל מלה בהם מדודה וחצובה מסלע הסנפרינון, ושיהפכו לנכסי צאן ברזל לדורי דורות.
 
ר' הראל מספר כי הוצאת הספר גרמה למרן ראש הישיבה קורת רוח והתרגשות יותר מהספרים הקודמים, ובאופן נדיר הורה ביום שיצא הספר לא לומר תחנון במנחה.
 
ברכותינו שישוטטו הרבים ותרבה הדעת, ונזכה לעוד “בתים נאמנים” בישראל. ונסיים בהמלצה אישית כי למעוניינים לקבל חשק בלימוד, כדאי לעיין באחת מהתשובות בספר. מנסיון, החידושים והמהלכים ימלאו את לבם באהבת התורה.
 
לפרטים אודות הספר, ניתן לפנות לפלא': 050-4158565
 
 
 

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב עובדיה חן

4
10
298

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן