כה תאמר ב’עין יעקב’
בשעה ששלשת הכוכבים של צאת השבת חומקים ממקום מסתורם, והשבת מסמנת אותות פרידה, הרגשה עגומה מלווה אותנו. כולם מכירים את זה. ברגעים אפלוליים אלה, מסתלקת מאיתנו הנשמה היתרה שניתנה לנו בערב שבת, והנפש חווה צניחה והחמצה. מלבד הבשמים של ההבדלה, אנו זקוקים לעוד משהו רוחני, שישיב את הרוח שנאבדה במעבר משבת קדש אל רגעי החולין.
זו התחושה שלוותה אותי כאשר צעדתי במוצאי שבת לכיוון בית הכנסת “אהבת תורה”, שבו מוסר מרן הגאון רבי מאיר מאזוז שליט”א ראש ישיבת “כסא רחמים” את שיעורו השבועי בספר 'עין יעקב'.
אני נכנס לבית הכנסת. הציבור כבר כאן, ממתין בציפייה דרוכה לכניסתו של הרב. על שלחן צדדי עומדים בערימה ספרי 'עין יעקב', וכל אחד מבאי השיעור נוטל ספר לידו. אלה שלא נשאר להם, מסתכלים בספר של היהודי שיושב לצדם.
בינתיים, עד שהרב יגיע הם מכינים את השיעור, ואני תוהה לעצמי: שיעור ב'עין יעקב'?! מאן דכר שמיה?! זהו שיעור חריג ממגוון השיעורים בנוף הבני-ברקי… אך בהמשך יתברר, כי דוקא ספר זה מתאים מאוד לאופי השיעור ולשומעיו. רק דרכו ניתנת ההזדמנות לאנשים מבחוץ לטעום משיטת העיון הספרדית גם מבלי להיכנס לנבכי סוגיא ישיבתית. בניגוד לתפיסה שנוצרה כי הספר מכיל רק סיפורים מהש”ס, לפי האמת, ספר “עין יעקב” שאותו חיבר לפני כחמש מאות שנה הגאון רבי יעקב בן חביב זצ”ל, מכיל כל קטע בגמרא הנושא אופי של אגדה, גם אם הוא עמוק וקשה להבנה, פעמים רבות הרבה יותר מסוגיות רגילות. יצוין כי במהלך הדורות נהגו גדולי עולם למסור שיעורים מתוך 'עין יעקב', כמו הבן איש חי שהיה מלמד מדי בוקר בעלי בתים בספר זה (וחיבר ספרים שלמים עם חידושים נפלאים על העין יעקב), וכן יבלח”ט מרן הגר”ע יוסף שליט”א היה מוסר שיעורים קבועים ב'עין יעקב'.
כפי שמספרים לי באי השיעור, הכל התחיל לפני עשר שנים, בשנת תשס”א, אחר פטירתה של הרבנית מאזוז עליה השלום. באחד מימי השבעה הגיע לנחם הגאון הצדיק שמעון חירארי שליט”א, ובמהלך הספדו הציע לראש הישיבה למסור שיעור קבוע ב'עין יעקב', לעילוי נשמתה של הרבנית המנוחה.
ואכן, השיעור נפתח תחילה בביתו של הרב, ונועד בעיקר לקרובי המשפחה. לאחר מכן כשהיה המקום צר מהכיל, הוחלט להעביר את השיעור לבית הכנסת “אסתר המלכה” שנקרא על שם הרבנית ע”ה. ומשהיה אף מקום זה דחוק, הועבר השיעור לכאן – בית כנסת “אהבת תורה”, אלא שגם כאן נוכח אני לראות כי בית הכנסת מלא עד אפס מקום…
אני מביט סביבי. יש כאן אנשים מכל גווני הקשת. חרדים ליד כפות סרוגות, אברכי משי יחד עם בעלי בתים. כולם באו ליהנות מחוויה רוחנית בת שעה שלמה שתותיר את טעמה הטוב עד למוצאי השבת הבאה. אז הם יבואו למלא את המצברים מחדש. עבורם, זוהי שעה של קורת רוח בעולם הזה, שיפה היא מכל חיי העולם הבא.
המרקם של אנשי השיעור מאוד מעניין ואפילו בלתי אפשרי. אני מזהה בין הקהל מספר ראשי ישיבות חשובים וכמה ראשי כוללים, לצד אנשי עמל ועורכי דין. מסתבר כי ראש הישיבה מסוגל בדבור אחד להנמיך קומתו לקטנים ולהגביה דברתו לגדולים…
הם באים לכאן מכל קצוות הארץ, גם במוצאי שבתות הקיץ שיוצאות מאוחר. נמצאת כאן קבוצה קבועה מנתניה, אנשים מפתח תקוה, אברך מירושלים, יהודי מכפר חב”ד ועוד רבים אחרים. “מי שמגיע פעם אחת לשיעור, שוב אינו מפסיק!” מעידים שומעי לקחו שלכל אחד מהם קרה אותו דבר.
בשעה היעודה, נכנס ראש הישיבה בפשטות האופיינית לו ומתיישב על כסאו. מרגע שהחל השיעור, יושבים השומעים רתוקים לכסאותיהם. הם כלל לא שמים לב לזמן החולף במהירות. העייפות ודאגות היומיום, נשכחים ונמוגים אל מול האור הגדול ומתיקות התורה שהרב מקרין למשתתפים.
על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, הסברתו של ראש הישיבה בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרב דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם. יודעי דבר שנכחו בשיעור היומי בעיון, שאותו מוסר ראש ישיבת 'כסא רחמים' לטובי הבחורים בישיבה במשך כשעתיים, מעידים כי כאן ראש הישיבה פשוט פושט צורה ולובש צורה שתתאים לכל נפש ולכל לומד.
בידע העצום שלו הנשלף מאמתחתו כלאחר יד, נוגע הרב בכל חלקי התורה. בדבריו הוא שוזר עיון, הלכה ודקדוק, יחד עם השקפה בהירה, וחיזוק באמונה פשוטה.
חוויה עיונית מאתגרת נקרתה בפנינו כשהגענו לדברי רש”י, שם מדקדק הגר”מ בכל מלה, ומצרפה כצרוף כסף. בעומק עיונו נוהג הוא להראות, איך במלים ספורות מסלק רש”י הררי קושיות, ולשומעים מתגלית גאונות במלוא מובן המלה, שלובה יחד עם ישרות עצומה, שדעת זקנים נוחה הימנה.
כאשר יזכיר הרב תוך כדי דיבור את אחד מגדולי הדורות, לפעמים יתעכב מעט על תולדותיו וספריו, כשהוא מציין תאריכים מדויקים של פטירתו וכיוצא.
לכל שאלה מתייחס הרב ברצינות ובכובד ראש. לפעמים השאלה מגוחכת או תמימה מדאי, אך הרב משיב בסבלנות ובאורך רוח.
השיעור מתקרב לסופו. מדי שבוע, נוהג הגר”מ לאחרונה ללמד בסיום השיעור מספר כללים יסודיים בעיבור החודש, תחום בו ידוע הרב כחד-בדרא.
בחמשת הדקות האחרונות של השיעור, ישנו מנהג ייחודי מאוד. כפי הידוע ישנה סגולה נפלאה לפרנסה לקרוא במוצאי שבת סיפור מסיפורי צדיקים. ראש הישיבה אימץ מנהג זה, ובסוף כל שיעור הוא מספר סיפור קצר בחן מיוחד, כשלכל מעשה הוא מוסיף את הזוית המיוחדת שלו. בתחילה היו אלו סיפורים על הבעל שם טוב, בהמשך מעשיות מתוך ספר “סיפורי חסידים” של הרב זוין זצ”ל, ולאחרונה מספר הרב סיפורים קצרים מתוך ספר על הגאון רבי מרדכי אליהו זצ”ל.
השיעור מסתיים. סביב הרב מתגודדים כמה מהשומעים המעוניינים לדון עוד בענייני השיעור או ליטול עצה ותושיה.
לאט לאט עוזבים המשתתפים את המקום, כשההרגשה המשותפת לכולם היא כמה חבל שזה נגמר כל כך מהר!
————————————————————————–
השיעור מתקיים בכל מוצאי שבת (שעה אחרי זמן רבנו תם), בבית כנסת “אהבת תורה” רחוב הרב עוזיאל (מול מספר 50) בני ברק.
זו התחושה שלוותה אותי כאשר צעדתי במוצאי שבת לכיוון בית הכנסת “אהבת תורה”, שבו מוסר מרן הגאון רבי מאיר מאזוז שליט”א ראש ישיבת “כסא רחמים” את שיעורו השבועי בספר 'עין יעקב'.
אני נכנס לבית הכנסת. הציבור כבר כאן, ממתין בציפייה דרוכה לכניסתו של הרב. על שלחן צדדי עומדים בערימה ספרי 'עין יעקב', וכל אחד מבאי השיעור נוטל ספר לידו. אלה שלא נשאר להם, מסתכלים בספר של היהודי שיושב לצדם.
בינתיים, עד שהרב יגיע הם מכינים את השיעור, ואני תוהה לעצמי: שיעור ב'עין יעקב'?! מאן דכר שמיה?! זהו שיעור חריג ממגוון השיעורים בנוף הבני-ברקי… אך בהמשך יתברר, כי דוקא ספר זה מתאים מאוד לאופי השיעור ולשומעיו. רק דרכו ניתנת ההזדמנות לאנשים מבחוץ לטעום משיטת העיון הספרדית גם מבלי להיכנס לנבכי סוגיא ישיבתית. בניגוד לתפיסה שנוצרה כי הספר מכיל רק סיפורים מהש”ס, לפי האמת, ספר “עין יעקב” שאותו חיבר לפני כחמש מאות שנה הגאון רבי יעקב בן חביב זצ”ל, מכיל כל קטע בגמרא הנושא אופי של אגדה, גם אם הוא עמוק וקשה להבנה, פעמים רבות הרבה יותר מסוגיות רגילות. יצוין כי במהלך הדורות נהגו גדולי עולם למסור שיעורים מתוך 'עין יעקב', כמו הבן איש חי שהיה מלמד מדי בוקר בעלי בתים בספר זה (וחיבר ספרים שלמים עם חידושים נפלאים על העין יעקב), וכן יבלח”ט מרן הגר”ע יוסף שליט”א היה מוסר שיעורים קבועים ב'עין יעקב'.
כפי שמספרים לי באי השיעור, הכל התחיל לפני עשר שנים, בשנת תשס”א, אחר פטירתה של הרבנית מאזוז עליה השלום. באחד מימי השבעה הגיע לנחם הגאון הצדיק שמעון חירארי שליט”א, ובמהלך הספדו הציע לראש הישיבה למסור שיעור קבוע ב'עין יעקב', לעילוי נשמתה של הרבנית המנוחה.
ואכן, השיעור נפתח תחילה בביתו של הרב, ונועד בעיקר לקרובי המשפחה. לאחר מכן כשהיה המקום צר מהכיל, הוחלט להעביר את השיעור לבית הכנסת “אסתר המלכה” שנקרא על שם הרבנית ע”ה. ומשהיה אף מקום זה דחוק, הועבר השיעור לכאן – בית כנסת “אהבת תורה”, אלא שגם כאן נוכח אני לראות כי בית הכנסת מלא עד אפס מקום…
אני מביט סביבי. יש כאן אנשים מכל גווני הקשת. חרדים ליד כפות סרוגות, אברכי משי יחד עם בעלי בתים. כולם באו ליהנות מחוויה רוחנית בת שעה שלמה שתותיר את טעמה הטוב עד למוצאי השבת הבאה. אז הם יבואו למלא את המצברים מחדש. עבורם, זוהי שעה של קורת רוח בעולם הזה, שיפה היא מכל חיי העולם הבא.
המרקם של אנשי השיעור מאוד מעניין ואפילו בלתי אפשרי. אני מזהה בין הקהל מספר ראשי ישיבות חשובים וכמה ראשי כוללים, לצד אנשי עמל ועורכי דין. מסתבר כי ראש הישיבה מסוגל בדבור אחד להנמיך קומתו לקטנים ולהגביה דברתו לגדולים…
הם באים לכאן מכל קצוות הארץ, גם במוצאי שבתות הקיץ שיוצאות מאוחר. נמצאת כאן קבוצה קבועה מנתניה, אנשים מפתח תקוה, אברך מירושלים, יהודי מכפר חב”ד ועוד רבים אחרים. “מי שמגיע פעם אחת לשיעור, שוב אינו מפסיק!” מעידים שומעי לקחו שלכל אחד מהם קרה אותו דבר.
בשעה היעודה, נכנס ראש הישיבה בפשטות האופיינית לו ומתיישב על כסאו. מרגע שהחל השיעור, יושבים השומעים רתוקים לכסאותיהם. הם כלל לא שמים לב לזמן החולף במהירות. העייפות ודאגות היומיום, נשכחים ונמוגים אל מול האור הגדול ומתיקות התורה שהרב מקרין למשתתפים.
על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, הסברתו של ראש הישיבה בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרב דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם. יודעי דבר שנכחו בשיעור היומי בעיון, שאותו מוסר ראש ישיבת 'כסא רחמים' לטובי הבחורים בישיבה במשך כשעתיים, מעידים כי כאן ראש הישיבה פשוט פושט צורה ולובש צורה שתתאים לכל נפש ולכל לומד.
בידע העצום שלו הנשלף מאמתחתו כלאחר יד, נוגע הרב בכל חלקי התורה. בדבריו הוא שוזר עיון, הלכה ודקדוק, יחד עם השקפה בהירה, וחיזוק באמונה פשוטה.
חוויה עיונית מאתגרת נקרתה בפנינו כשהגענו לדברי רש”י, שם מדקדק הגר”מ בכל מלה, ומצרפה כצרוף כסף. בעומק עיונו נוהג הוא להראות, איך במלים ספורות מסלק רש”י הררי קושיות, ולשומעים מתגלית גאונות במלוא מובן המלה, שלובה יחד עם ישרות עצומה, שדעת זקנים נוחה הימנה.
כאשר יזכיר הרב תוך כדי דיבור את אחד מגדולי הדורות, לפעמים יתעכב מעט על תולדותיו וספריו, כשהוא מציין תאריכים מדויקים של פטירתו וכיוצא.
לכל שאלה מתייחס הרב ברצינות ובכובד ראש. לפעמים השאלה מגוחכת או תמימה מדאי, אך הרב משיב בסבלנות ובאורך רוח.
השיעור מתקרב לסופו. מדי שבוע, נוהג הגר”מ לאחרונה ללמד בסיום השיעור מספר כללים יסודיים בעיבור החודש, תחום בו ידוע הרב כחד-בדרא.
בחמשת הדקות האחרונות של השיעור, ישנו מנהג ייחודי מאוד. כפי הידוע ישנה סגולה נפלאה לפרנסה לקרוא במוצאי שבת סיפור מסיפורי צדיקים. ראש הישיבה אימץ מנהג זה, ובסוף כל שיעור הוא מספר סיפור קצר בחן מיוחד, כשלכל מעשה הוא מוסיף את הזוית המיוחדת שלו. בתחילה היו אלו סיפורים על הבעל שם טוב, בהמשך מעשיות מתוך ספר “סיפורי חסידים” של הרב זוין זצ”ל, ולאחרונה מספר הרב סיפורים קצרים מתוך ספר על הגאון רבי מרדכי אליהו זצ”ל.
השיעור מסתיים. סביב הרב מתגודדים כמה מהשומעים המעוניינים לדון עוד בענייני השיעור או ליטול עצה ותושיה.
לאט לאט עוזבים המשתתפים את המקום, כשההרגשה המשותפת לכולם היא כמה חבל שזה נגמר כל כך מהר!
————————————————————————–
השיעור מתקיים בכל מוצאי שבת (שעה אחרי זמן רבנו תם), בבית כנסת “אהבת תורה” רחוב הרב עוזיאל (מול מספר 50) בני ברק.
Google
תגובות