ראשית, אין הדבר ברור כלל שהשבת "הותרה" לצורך פיקוח נפש. ודעת מורי ורבי הגאון רבי משה לוי במנוחת אהבה חלק א' (פרק כ"א סעיף ו') שהשבת "דחויה" אצל פיקוח נפש. עיין שם באורך.
שנית, גם אילו היתה "מותרת", ברור שאין זה אלא באופן שיש לפניו פיקוח נפש, לעשות מה שצריך. אבל אין זה מתיר לה את הנסיעה לבית החולים. וגדולה מזו, מי התיר לה לשבות במקום רחוק – עד שתצטרך בשבת ליסוע לבית החולים? אפילו לגבי יולדת – כתבו הפוסקים (עיין מגן אברהם ריש סימן ש"ל) שבחודש התשיעי להריון ראוי לה לשבות בסמוך לבית החולים כדי לחסוך את הנסיעה בשבת, קל וחומר בנידון שאלתך שאין אני רואה היתר בדבר כלל. אלא תשבות בסמוך לבית החולים, ותגיע אליו בשבת ברגל.