1. אין ללטף את הכלב בשבת. הנימוקים: אסור לנענע מוקצה וכמבואר בשלחן ערוך (סימן שי"א סעיף ז') שאסור אפילו להעצים עיניו של מת מטעם זה. ולפי זה אף נענוע שיער של בעלי חיים אסור. ואף שמצאנו בשלחן ערוך (סימן ש"ב סעיף י"א) מי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס ובזנב הפרה, מכל מקום כבר עמדו בזה האחרונים (עיין שם בביאור הלכה). ובמנוחת אהבה זצ"ל כתב (בחלק א' פרק יג הערה מס' 13) לבאר הטעם משום שנענוע אסור שמא יגביה את כל המוקצה, ובסוס אין לחוש שמא יגביה את כל הסוס, מכל מקום בכלב שאינו גדול כל כך ודרך להגביהו לא גרע. ודו"ק. (ועיין עוד באור לציון ח"ב פרק כו תשובה ד' בביאורים. וגם לדבריו יש לאסור כאן. ואכמ"ל) לכן נראה שאין ללטף כלב בידיו. (ועיין עוד בגמרא (שבת קנד עמוד ב') רבה משפשף לבריה אגבא דחמרא וכו'. ואינו ענין לכאן).
2. שרשרת שרגילים להוציא בה כלבים מותר להוציאם בה ואינה נחשבת משאוי אף שאפשר שיש בזה שמירה יתרה (עיין שלחן ערוך סימן ש"ה סעיף א. ובבית יוסף שם).
3. צריך להזהר שלא תהיה ארוכה מדי שתגיע סמוך לארץ בינו ובין הכלב. וכן צריך להזהר לאחוז קצה השרשרת בידו כדי שלא יצא מידו כאורך שמונה ס"מ שהיא שיעור טפח וכמבואר בשולחן ערוך (שם סעיף ט"ז).