גם אם מה שנכתב בספר פטיש החזק שם היה כפשוטו, השיב על כך מר חמי הגאון רבי רחמים מאזוז נר"ו וזה לשונו: השאלה איננה נכונה כי אין לאדם יכולת לשמור על רגשותיו, גם אם יתאפק ויאמר שהכל מן השמים, מכל מקום הצער במקומו עומד, וזה משפיע. ע"כ. אם כי פקפק בעצם הכתוב שם.
ובאמת שהכתוב שם אינו מדויק כל כך, ובעמוד לפני כן מובא מכתבו של רבינו מוהרח"ך שכתב שלא רק שנלקח כל זהבו, אלא ליוקר השערים הגיע לחובות כבדים של אלפי פראנקים, וגם כי חלק ניכר מהזהב של הקהל נמסר לידו, ומידו לגרמנים, ולא נעשית רשימה מסודרת, ואם יוחזר הזהב, מחוסר רשימות לא יחזירו להם, ויאמרו שבגללו הפסידו הכל. ועוד, שלא בגלל זה חלה, אלא שכבר לפני כן חלה בחולי הרומטיזם (ועוד צרות רבות במות בנו יחידו ואחיותיו), ואף שהבריא מכל מקום עדיין נשאר חלש מאד, ופחד זה עורר בו את החולי בחזרה. וכמו שביאר תלמידו הגאון רבי בוגיד סגרון זצ"ל בספר מדות הרחמים (פרק י"ד עמוד ק"ה) שמחמת שכבר חלה בעבר והיה תש כח וחלוש המזג, פעל עליו הפחד המפתיע הרבה. ואילו על מוהרמ"ך אף שפעל גם עליו, מ"מ לא באותה מידה. ע"ש. וכן דייקתי בלשוני בכל זה בספר תולדותיו "אב הרחמים" חלק א' (ראש פרק י"ח). ע"ש.