הכנסת קדירה חיה לתנור בערב שבת
נכון. וכן כתב במנוחת אהבה פרק ג’ הלכה ז’
בספר מנוחת אהבה [כרך ב', פרק י', הערה 154, עמוד שס"ז] כתב לאסור הכנת צנימים בשבת. הוא נימק זאת בטעם שאף שכתב הטור שאין אפייה אחר אפייה, אם האפייה השנייה שונה במהותה מהאפייה הראשונה ומשנה את המאפה (ולא רק מחממת אותו), הרי שזה אסור. מדבריו מובן שהוא אומר זאת לדינא, אף לדעת השולחן שפוסק כראבי"ה שאין בישול אחר אפייה. כלומר נראה שהוא הבין שהסוברים שאין בישול אחר אפייה, יסכימו שיש בישול אם נעשה שינוי מהותי ומשמעותי מעבר לחימום. שאלתי היא איך הוא הבין את מחלוקת היראים והראבי"ה? האם הוא הבין שהם חלוקים רק כאשר אין הבישול לא משפר כלל את המאפה? אם כן, מדוע שהיראים יאסור כאשר אין שום שיפור?
הנה טעמו של מוה"ר מנוח"א לאסור עשיית צנימים אינה משום שעושה שינוי מהותי אלא משום דהא דאין בישול בדבר שנתבשל וא"צ בישול כלל זהו משום שאין דרך לבשלו ועפ"ז חידש שלעניין צנימים שדרך לעשותם ע"י אפיה שאחר אפיה אין טעם להתיר משום שאין אפיה אחר אפיה וממילא לא דמי כלל לבישול שאחר אפיה שאחר הכל אין דרך לבשל דברים שנאפו וראוים לאכילה