כללים שונים בטעמים

כשקוראים בטעמים ודאי שיש להקפיד בזה, אך כשקוראים ק”ש בדרך כלל בגלל שמאריכים באמירת המילים (בגלל הכוונה) אין עושים טעמים כלל.

לפי המסורת שלנו יש הבדל, כאשר יש במילה קדמא וז"ק לא מתייחסים לקדמא כלל, וכאשר יש שופר הולך, עומדים בו מעט כמו שעומדים בגעיא.

א. אינני יודע איך קוראים זאת בעדה התוניסאית. ולענין קריאתו של מרן רה"י נר"ו כבר כתבת. וע"ע בלחם הביכורים הנד"מ עמ' קנ"ד בהערה.

ב. לומר שתפקידה כמו סימן הרפה לא מסתבר כלל לענ"ד. מ"מ יש לשים לב שהיא באה רק במקום שכל ההברות סגורות, שאז אין מקום לשופר הולך ובאה הקדמא הזאת במקום שופר הולך. ואפשר שהיא להטעמה קלה.

ג. היכן שמעת שקוראים לה "מתיגה" ?

גם בג'רבא לא נהגו כן, ועל כל פנים זה לא רוב המנהג הפשוט. ואדרבא בספר לחם הבכורים (סולת למנחה דק"ח ע"ב) למר זקננו ראש רבני ג'רבאלפני כמאתיים שנה רבי שאול הכהן נתקשה למה יש שם שני טעמים.ומ"מ הגאון איש מצליח זצ,ל קיבל מזקני חכמי תונס לקרותו פעמיים בשני טעמים. וכן נהגו באלג'יר. וכן נהגו מקצת מחכמי מרוקו. ועוד. וכמבואר כל זה באורך בהסכמת מו"ר ראש הישיבה נר"ו לתיקון קוראים איש מצליח. ע"ש ותרווה צמאונך. וכן זכורני לפני שנים רבות (בשנת התש"ס) שקראתי בתורה בביהכ"נ ליוצאי לוב ברמת גן, ובאתי לחזור על הפסוק, והזקן שם אמר שזכור לו שנוהגים לחזור. וכן נכון לנהוג דאם לא כן תרתי טעמי למה לי. ומה גם שכך נמצא בכתב יד קדמון מספרד לפני כשבע מאות וחמשים שנה כמבואר בהסכמה הנ"ל.

גם באיש מצליח מופיעה המילה אלוקים בשני גרשין.

לפירוש השני של הרד"ק כולם בני שותלח

אפשר, רק שיזהר שאם המילה מלעיל שלא יעשנה מלרע כמו שרגילים לעשות רוב החזנים, וצריך לשמוע זאת מחזן שמבין בכללים כדי ללמוד לנגן כראוי.

כשיש פסק לא מנגנים השופר מהופך (כך שמעתי ממרן שליט"א)

נכון. ישר כח.

חלילה וחס, אין בוראיך כאן בלשון רבים אלא מאחר ותיבת בוראיך באה בטעם מפסיק (זקף קטון) על כן האל"ף מנוקדת בסגול, ובדר"כ הסגול מושכת יו"ד אחריה, אלא שעל הרוב אינה נכתבת אלא לסימן לרבים, אבל מצינו יוצאים מן הכלל כמו "וישר משפטיך" שהמשפט הוא לשון יחיד (ישר) ואעפ"כ נוספה בו יו"ד, ואין בכך כלום ע"פ הדקדוק. ועוד שמצינו שכל לשון חשיבות (כגון בעלים, אדונים, אלוקים,) בא בלשון רבים ליחיד, והיה גם זה כמוהו. ומ"מ מאחר וסו"ס היו"ד מיותרת ונוספת, הוציאה לדרשה רבנו בחיי ע"פ הקבלה, ומדרש ע"פ הדרש.