שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
אצלנו בבית כנסת בוכרים, בחג שמחת תורה, מכרו מטפחות של ספר תורה (תרומה לבהכ"נ), על מנת שיחזירו אותם במוצאי חג שמחת תורה. אני זוכר שכך גם היו נוהגים בבוכרה. המטפחות האלו היו כסגולה או קמיע, ולא בשביל ליהנות בתשמישי חול. שאלה 1. האם יש התר בדבר? שאלה 2. מהי כוונת הכתוב בש"ע סי' קנ"ג סעיף ו' – "מכרו מטפחת – לוקחין בדמיו ספרים" האם מותר למכור מטפחות של ספרי תורה לחולין?
1. מותר מכיון שכך נהגו מקדם קדמתא, הוי כאילו התנו על כך להדיא. ועיין בכה"ח (סימן קנ"ד אות מ"ט) שהיה מנהג בירושלים להשתמש בפרוכת לצרכי מצוה (שאינם תשמישי קדושה) והתירו הפוסקים ע"ש. ובפרט בנ"ד שנעשה לכבוד התורה ודמי למה שמניחים עטרות ס"ת בראש חתן תורה דשרי משום דהוי לכבוד התורה וכמ"ש מרן שם בס"י.
2. אסור להוציאן לחולים רק לקנות בדמיהם חומשים הכתובים על קלף. וה"הלנ"ך על קלף. (ש"ע סימן קנ"ג ס"ב)