שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
הגר"מ הלוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה (ח"ג ס' ל) פסק שספרים הנמצאים על שלחן שגבוה עשרה טפחים מותר להחליף חיתול לתינוק. ונשאלת השאלה, המשנ"ב (ס' פז סק"ט) כתב שדוקא שיש מחיצות המגיעות לארץ. והביא בשם החיי אדם שלכן מדפס אע"פ שגבוה עשרה לא הוי רשות לעצמו. וה"ה שלחנות שלנו. וכנראה מקורם בס' שמה סעיף טז ומשנ"ב ס"ק סח. א"כ מדוע הרב תפלה למשה לא כתב כן?
הרב תפילה למשה אמנם לא הביא דברי המשנ”ב שהזכרתם, אבל הזכיר שם (אות ב’) את השו”ע סי’ שמ”ה סט”ז ואת המשנ”ב שם, ומתוך דבריו מתבאר שאינו דומה לשלחן כי שם אין לו מחיצות ואפילו לא רגלים לקרקע, וממילה לא קשה מהש”ע שם.
וגם מה שהבאתם מהמשנ”ב דה”ה לשלחנות שלנו, ז”ל המשנ”ב: וכן שלחנות שלנו שעומדים על רגלים שאין ברחבן ד’ טפחים אע”פ שהן גבוהין י’ טפחים לא הוו מחיצה להפסיק. ע”כ. מבואר שלא אסר בשולחנות אלא אם אין ברחבן ד’ טפחים.