העברתי את השאלה לאחד מאברכי הישיבה החפץ בעילום שמו, וזו תשובתו:
סדרם של העיקרים אינו עקרוני כ”כ (למרות שגם הוא עשוי בכוונה), והראיה שבהלכות תשובה (פרק ג’ הלכה ו’ ואילך) מונה הרמב”ם את כל אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ושם מקדים הרמב”ם את העיקר “יודע מחשבות בני אדם” לפני העיקרים “שהתורה נתונה מן השמים” ושלא תשתנה.
לעומת זאת בנוסח האשכנזי ישנם כמה שינויים ממה שהתכוין הרמב”ם:
בעיקר הראשון: והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, הרמב”ם לא התכוין אלא שכל המציאות אינה באה אלא מכח מציאותו לאפוקי מדעת כמה מחכמי יון שסברו שקיום העולם מוכרח מצד עצמו, עיין ברמב”ם בראש ספר המדע (יסוה”ת פ”א הלכה א’- ג’) ובהלכות תשובה שציינתי, ובפירוש המשניות שציינתי. ולא בא הרמב”ם לומר שכל מעשי בני האדם וכיוצא בזה, הכל בגזרת השי”ת, ואדרבה לדעת הרמב”ם זה נוגד את עקרון הבחירה החופשית.
בעיקר השני: והוא לבדו אלקינו וכו’. יש כאן עירוב עם העיקר החמישי.
בעיקר הרביעי: והוא אחרון וכו’. זה אינו חלק מהעיקר. ובפירוש המשניות שציינת כתב הרמב”ם: והיסוד ברביעי הקדמות. וע”ש שלא דיבר מאומה מענין אחרית השי”ת, וכן בהלכות תשובה הנ”ל.
בעיקר החמישי: לו לבדו ראוי להתפלל וכו’. לא תפלה בלבד אלא כל עבודה.
בעיקר השישי: שכל דברי נביאים אמת. זה אינו מדויק, כי נבואת יהושע וישעיהו איננה עיקר אמוני אלא עצם מציאות הנבואה. עיין ביסודי התורה (ריש פרק ז’) ובהלכות תשובה ובפירוש המשניות הנ”ל, ואע”פ שהמכחיש נבואת אחד מנביאי האמת הוא רשע ושוטה, מ”מ אינו בכלל כופר בעיקר.
בעיקר השמיני: שכל התורה המצויה עתה בידינו וכו’. אם הכוונה לנוסח התורה, הלא ישנם כעשרה שינויים של חסר ויתר וכיו”ב בין ספרי התורה כיום, וכי בני כל עדה מחזיקים את אחיהם מעדות אחרות לכופרים?! ואם הכוונה להלכות והדינים, גם כאן תיפול אותה הקושיא, ובפרט שיש הלכות שבדורות קודמים נהגו כפוסק אחד, ולאחריהם שינו לנהוג כאחר. הדבר ברור שהרמב”ם לא התכוין לזה כלל, אלא כוונתו שאין בתורה “תוספות” של משה רבנו חלילה, וכן שהתורה שבעל פה גם היא חלק בלתי נפרד מן התורה, ואיננה “המצאה” של חז”ל, כמבואר בהלכות תשובה ובפירוש המשניות הנ”ל.
כיון שכן הדבר ברור שהנוסח הספרדי הוא הנכון יותר.