שאל את הרב

בפיוט לכה דודי כתוב "לבשי בגדי תפארתך עמי" למה נאמר הכל בלשון נקבה ורק עמי פתאום בזכר הבנתי שהרב מאיר מזוז זצ"ל ענה על שאלה זו אשמח לקבל את התשובה שלו

מקובל בפי ההמון שמילת 'אמת' היא בלון נקבה אך ישנו פתגם ידוע 'האמת יורה דרכו' ובו משתמשים בלשון זכר ומבדיקה, רוב רובם של גדולי הראשונים והאחרונים ובינהם גם הידועים כמדקדקים כתבו כך - בלשון נקבה מה ההסבר לכך?

ראיתי בשו"ת מקור נאמן ח"ב סימן תסב: "שאלה: האם מותר לשמוע מוזיקה בלי נגינה בחול המועד ובאסרו חג פסח, למרות שהחלו ימי הספירה? תשובה: מותר בהחלט". מה הכוונה במלים "בלי נגינה"? חשבתי שאולי נפלה ט"ס וצ"ל "בכלי נגינה" (או כיו"ב), שהרי שירים ווקאליים מותר לשמוע בכל ימי הספירה. או שמא הכּוונה: שירים מוקלטים בלבד, וללא נגינה חיה בכלים כעת. מה הנכון בזה? מה דעת הרב ראש הישיבה זצ"ל? שם בסימן תסג ובח"ג סי' תפד לא הזכיר את אסרו חג בין הימים המותרים, ומאידך משמע שמתיר בח"ב סי' תס. תודה רבה!

שלום רב, לעניין הלכה בשבת צד: ציפורן וציצין שפרשו רובן שמצערות את האדם ניתן ליטלן בשבת ביד ומחלוקת רש״י ר״ת אם לצד הציפורן או לצד הגוף שו״ע סימן שכח סעיף לא ראיתי לרוב הפוסקים שאוסרים מחמת סתימות פירוש המקרה מרדכי משנ״ב פסקי תשובה כף החיים ערוך השולחן ריטב״א אך לא מחוור בעיני מכיוון שמלשון השו״ע שיש לחוש לשתי הדעות נראה שיהיה מותר בשתי המקרים בשעת צער וכל אדם ששאלתי בנושא זה אמר שדעת השו״ע להחמיר כמו שהסביר אותו המשנ״ב. אך ראיתי שהרב הביא שבמנחות יא. תוספות שסותרים את ר״ת בשבת ומגיעה עוד הוכחה לשיטת רש״י כמו הר״ן בשבת צד: והחיי אדם כלל סט סעיף כ והכף החיים הביא שאם העור הוא בשני המקומות כמו שתי הדעות ותלושין הרוב בצער ניתן ליטול ביד אך לא ראיתי לי דבר כזה למציאות. ראיתי שהרב מלמד הביא בפניני הלכה שלהלכה בצער רגיל יהיה אסור ובצער מרובה יהיה מותר, אשמח לשאול מאיזה טעם אסור בצער רגיל, האם כי הפוסקים לא ברורים ומאיזה טעם מותר, לכאורה שרוב הפוסקים מחמירים עקב המחלוקת בדעות. והאם הגמרא במנחות מאירה אור חדש על הסוגיה. אשמח לתשובה , תודה רבה !