ברכות על מטפחת לספר תורה

ראיתי בספר הלכה ברורה חלק א סימן ד, שבמקומות שנוהגים ללכת עם שרוולים קצרים, אינם נחשבים כמקומות המכוסים להצריך נטילה. וכן כתב שם שמעל מרפק שמאל לא נחשב כמקום מכוסה כיון שמניח שם תפילין. והסתפקתי: א. האם הולכים אחרי האדם עצמו או אחרי המקום שבו גר, לדוגמא אם הוא מכסה זרועותיו אך גר בעיר שרובם מגלים זרועותיהם, אחרי מי הולכים. ב. האם כשנוגע מעל מרפק שמאל - לא בזמן הנחת התפילין אלא במשך היום, צריך נטילה, ואם לא, האם ניתן להסיק מכך שאפילו דרכו לכסות זרועו רוב הזמן, ובמיעוט הזמן מגלה זרועו [למשל כשהוא בביתו] שנחשב מקום המגולה ולא צריך נטילה אם נגע שם.

האם מותר לבטא שם אדנות במקומות שרשום GOD למשל, כשהתפילה מתורגמת ללועזית, לאלו שלא יודעים לקרא עברית?

יש תליון עם צירופי אותיות משם ע"ב, כגון: פה"ל. האם יש בזה קדושה בכלל (מעבר לכתב אשורי)? האם ניתן להיכנס עם זה לביה"כ ללא כיסוי כלל, ו/או תחת החולצה?

למנהג בנות ספרד כמבואר במ"ב א"מ סימן ע"ה שמשיארות אצבע או שתים מהשער מגולה האם מותר גם לומר דברי קדושה כנגדו? וכן האם הפירוש אצבע הוא 2 ס"מ ככל מקום?

מה רמת הקדושה של ספר הפטרות שכתוב על קלף ? והאם דינו כספר תורה ?

לגבי תפילין ללא קפלים בתיתורא אם כדאי לקנות? פרשיות בגודל 32 האם מתאימים לילד בר מצוה?איזה גודל בית נצטרך לקנות?

אני יודע שדעת ראש הישיבה שליט"א לקשור הציצית (בין בלבן ובין בתכלת) כדעת הבן איש חי, וכדעת הזוהר (פרשת פנחס דף רכ"ו כמדומני) - ואכן שם מובא (כנראה לענ"ד) בהדיא שכך צריך לקשור בתכלת - דהיינו עם חמישה קשרים כנהוג. אולם קשה לי - מדוע הגמ' במנחות (פרק התכלת) לא מזכירה כלל ה' קשרים (ולענ"ד אין לתרץ כדעת התוס' או הראב"ד שמוצאים סמך בלשון הגמ' - כי שיטה שונה להם בהבנת הגמ' מהזוהר והאריז"ל והרמב"ם). וראיתי לשו"ת הרדב"ז (סי' ב' אלפים של"ג) שעונה על זה - דבזמן שהלבן נוהג בעינן ה' קיטרין, אך כשהתכלת נוהג קושר על כל חוליא, כמובא בש"ס וכדעת הרמב"ם. אולם לפי הזוהר הנ"ל נשאר קשה - כי שם מיירי גם בתכלת כנ"ל. (ועוד קשה לי מעט, מדוע הזוהר בעינן דייקא י"ג חוליות, מה שהגמ' בעינן או ז' או י"ג) ותהיתי אולי אפשר לתרץ שמא הזוהר פשוט חולק על הש"ס, או שאפשר לדחוק דמיירי בזמן שהלבן נוהג כמובא ברדב"ז - ונפקמ"נ לכשהתכלת נוהג - דלא בעינן ה' קשרים כלל, אלא קושר כדעת הרמב"ם וכפשט הגמ'. אשמח אם הרב יאיר עיני, שקושיא זו לא מניחה דעתי הרבה זמן.

סבא של אימי תרם לפני שנים רבות ספר תורה לבית הכנסת, כולל רימונים וכתר מכסף. כעת, לאחר שנים רבות [שהוא כבר הלך לעולמו] - ספר התורה [שהיה על קלף משוח] נפסל, ובני המשפחה החליטו ותרמו ספר תורה אחר במקומו. שאלתנו היא מה ניתן לעשות עם הכתר והרימונים של הספר הקודם? מדובר בכתר לא רגיל של ספרי תורה אשכנזיים, אלא בעטרה מכסף שמסובבת את הנרתיק של הספר [נרתיק עם 3 חלקים כמנהג הספרים שהיו בג'רבה], שאינה מתאימה לספר התורה החדש או לספר תורה אחר. העניין הוא - שעל העטרה הזאת - מופיע בחריטה - לעילוי נשמת ולהצלחת בני המשפחה [שכולם כבר הלכו לבית עולמם], ובסוף החריטה מופיע "לא יימכר ולא ייגאל". האם יש תקנה כלשהי לכתר ולרימונים הללו?

אנחנו מתכננים לעשות תפילת שחרית ועליה לתורה ומיד לאחר מכן ארוחהסעודת בר מצווה מחוץ ליישוב בחיק הטבע , באחד היערות של קק"ל , האם מותר להוציא ספר תורה למקום ולהחזירו לאחר מכן?