מתוך מקור נאמן חלק ב’ שאלה: כיצד יש

נוהג מעניין היה למלך באותה מדינה. מפעם לפעם היה לובש בגדי אזרח פשוטים ויורד אל העם בלי להזדהות. מסתובב היה ברחבי מדינתו ותוהה מקרוב על חיי נתיניו. באחד מהלילות עבר על פתח ביתם של העניים המזמרים ונמשך אחר קול ניגוניהם העליזים.

בפשטות בשכחה כל הפירות והאילנות חייבים בשכחה מדלא

באמת זו שאלה כללית ומצינו כיו”ב בעוד מקומות,

הלכה פסוקה (חק לישראל): *הצדקה הרי היא בכלל

הלכה פסוקה (חק לישראל): *כל אדם חייב לתת

הלכה פסוקה (חק לישראל): *מצות עשה ליתן צדקה

כדאי להחמיר בזה כיום, כיון שנתרבו הספרים ואין

למעשה אין לקב"ה חפץ בתרומות המשכן, אלא ה’ חפץ בנדבת הלב, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא לבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב), ולכן ערכה של התרומה אינו נמדד בשוויה הממוני, אלא בעמל ובטורח שהושקעו בה.

מהדגשת הפסוק בתחילת הפרשה “ואתחנן אל ה' בעת ההיא“,

את הקמח בתוך בד עטפה, והניחה אותו על כתפה. ואז לפתע רוח סערה הגיחה, ואת שקית החיטים להעיף הצליחה. הישר אל גלי-הים ה’סער’ הטילם, והקמח אבד ונעלם. ותלך ודמעתה על לחיה אין לה מנחם,

אחד מארבעים ושמונה קנינים שהתורה נקנית בהם הוא "המכיר את מקומו". בעל ה"שם משמואל" זצ"ל לומד את חשיבות קנין זה מהדגלים שהיו לעם ישראל במדבר, והפרידו בין מחנה למחנה כדי שכל אחד יכיר את מקומו ואת שבטו

א. כיון שבאמת אתה טרחת לאסוף כסף זה

על כל אדם להביא קרבן בהתאם ליכולתו הכלכלית:

ענתה לו אמו: "הסכת ושמע בני, ושנן לקח זה שוב ושוב. אמת, כי השיבולים הזקופות נאות למראה עינים. אבל אם תתבונן, תמצא ותבין, שהן נושאות ראשיהן אל-על, משום שדקות הן ושדופות, והמוץ מכסה על ריקנות וצנימות. ואותן שבולים כפופות ושחות, שלא נשאו חן בעיניך, נכפפו משום שגרעיני החטה הבשילו בהן, והכבידו אותן לארץ.

אשריכן ואשרי חלקכן ודאי  שגרביים שחורות עדיפות פי

ברכת לישב בסוכה על מעשה קדירה | העונש

יום הששי י”ט שבט תשע”ט מנהגנו לעמוד ב’עשרת

האם בימינו מצוות אלא הם מדרבנן או מדאורייתא

שינוי השעון לשעון קיץ | שואלין ודורשין בהלכות

למה תיקנו משלוח מנות להרבות אהבה בין אחד

לא רק עניים ועמלי תורה למשל מותר לשלם

כל דברי הגמרא אמת ויציב. א. לא כל

רש"י מבאר את טעם הכפילות "נתון תתן" – "אפילו מאה פעמים". ויש להבין איך אפשר לבקש מאדם לתת מאה פעמים ולומר לו "ולא ירע לבבך בתתך לו"?

שילוב זה המאפיין את חג הפסח – זכירת גודל הנס עם זכירת המצב העגום, מעמיד את הרגשת החירות במקומה הנכון.